ת"א 54231-02-13

1.בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף, בהתאם להוראות תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, בשל מעשה בית דין.

2.בין הצדדים התגלה סכסוך עסקי בנוגע לבית שברחוב נחל דלתון 42 בכפר יונה.

3.טרם הגשת התביעה הסכימו הצדדים להשתתף בהליך גישור במרכז גבים בסופו חתמו ביום 13.1.11 על הסכם גישור (להלן: הסכם הגישור").

סעיף 4 להסכם הגישור קובע:

"כל אחד מן הצדדים רשאי להגיש הסכם זה לכל בית משפט שלום במחוזות תל אביב והמרכז ולבקש ליתן לו תוקף של פסק דין. חתימת הצדדים על הסכם זה תחשב כהסכמה בלתי חוזרת הניתנת על ידי כל אחד מן הצדדים מראש לבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם זה, הפוטרת את הצד האחר לבקש ו/או להגיש את תגובת המשיב לבקשה כזאת".

4.בבקשתה היום טוענת המבקשת, היא הנתבעת, כי הסכם הגישור בין הצדדים מהווה מעשה בין דין ועל כן יש לסלק התביעה על הסף. לטענתה, ככל שביקש המשיב לתקוף את הסכם הגישור היה עליו להגיש תביעה לבית המשפט המתאים לביטול הסכם הגישור.

5.ואולם – מתגובת המשיב עולה כי הסכם הגישור עליו חתמו הצדדים לא הוגש מעולם לבית המשפט על ידי מי מהם ועל כן לא קיבל תוקף של פסק דין. כן טוען להפרת ההסכם על ידי הנתבעת.

6.בנסיבות אלה לא מדובר בפסק דין כי אם בהסכם גישור רגיל – למעשה, חוזה בין הצדדים.

7.המבקשת טוענת בבקשתה כי מאחר וניתנה בהסכם הגישור הסכמה בלתי חוזרת של הצדדים ליתן להסכם תוקף של פסק דין הרי שיש לראות בהסכם הגישור כפסק דין המסיים את כל המחלוקות בין הצדדים.

8.אין בידי לקבל טענת המבקשת.

תוקפו של הסכם גישור אשר לא הוגש לבית המשפט לקבלת תוקף של פסק דין יהא כשל חוזה המחייב את הצדדים בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי) והוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) וכל הוראת דין רלוונטית אחרת.