ת"א 54106-04-13 קויקס נ' מועצה מקומית ירכא

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

המדובר בתביעה כספית על סך 500,000 ₪, במסגרתה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת, מועצה מקומית ירכא (להלן: "המועצה"), בתשלום פיצויים בגין הפסדים ו/או נזקים שנגרמו להם, לטענתם, עקב אי מילוי חובותיה של המועצה כרשות מקומית לאספקת שירותים מוניציפליים שעיקרם פינוי אשפה, חיבור לתשתיות ניקוז, ותאורת רחוב בנוגע לבניין מסחרי שבבעלותם ו/או בניהולם, הממוקם באזור התעשייה, המצוי בתחום שיפוט המועצה.

המועצה טוענת בבקשתה כי המחדלים ו/או המעשים אותם גוללו התובעים בכתב התביעה בכל הנוגע לאי מתן שירותים מוניציפליים ע"י המועצה ו/או המדיניות בה נוקטת המועצה בכל הנוגע לפינוי פסולת עסקית ו/או מתן שירותים אחרים, לכאורה אינם בסמכות ביהמ"ש האזרחי אלא בית המשפט לעניינים מינהליים. התובעים לא נקטו בכל פעולה שהיא החל מהמועד בו היו יכולים להתנגד לחיובי הארנונה ככל שטענתם שלא קיבלו את השירותים עבורם נגבתה הארנונה. אין חולק כי התובעים לא הגישו כל התנגדות על חיובם בארנונה ואף לא הגישו תלונה כלשהי למחלקת איכות הסביבה והתברואה במועצה, אודות המעשים ו/או המחדלים הנטענים. לפי הקבוע בחוק, המועצה אינה מחויבת בפינוי כל סוג של אשפה. על כל עסק מוטלת אחריות לפינוי האשפה העסקית שלו באמצעות התקשרות עם קבלני אשפה מורשים, ולמעשה המועצה אינה גובה כל תשלום על פינוי האשפה מבתי העסק. המועצה מפנה את נפחי האצירה המוגדרים עפ"י הנוהל, וכל פסולת נוספת המצטברת בעסק הינה פסולת עודפת והיא תפונה על ידי בית העסק ועל חשבונו. על התובעים היה לפנות תחילה לבית המשפט לעניינים מינהליים ולתקוף את התנהלות המועצה, ולהצביע על פגם בהתנהלותה (דבר המוכחש), ולאחר מכן, ככל שיוכיחו אי חוקיות כלשהי בהתנהלות המועצה, יוכלו, לכל היותר, לפנות בתביעה להשבת הארנונה שנגבתה (ככל ששולמה).

התובעים הגיבו לבקשה וטענו כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב. לגוף העניין, מדובר בתביעה כספית/נזיקית שעניינה דרישה לפיצוי בגין מחדלי המועצה בשל אי ביצוע שירותים מוניציפליים כחובתה עפ"י דין, ועל כן, הינה תביעה אשר בסמכות בימ"ש שלום, אך ככל שייקבע שאין בימ"ש זה מוסמך לדון בתביעה, הרי שבמקרה כזה אין מקום לסילוק התביעה על הסף אלא להעברתה לבית המשפט המוסמך. התובעים לא מצאו אסמכתא בפסיקה ו/או בחוק לטענת המועצה לפיה יש להגיש קודם עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים, ורק לאחר מכן ניתן לתבוע את המועצה בבית המשפט האזרחי. מן המפורסמות שמבחן הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד, והסעד הנתבע בתביעה דנן הינו סעד כספי בלבד. בית המשפט לעניינים מינהליים אינו מוסמך כלל לדון בתביעה דנן אלא אך ורק בעתירות שעניינן תקיפה של החלטות של רשות מנהלית (כמו המועצה) וכן הוצאת צווים מנהליים כנגד רשויות מנהליות.

המועצה הגישה תשובה לתגובת התובעים, ועמדה על טענותיה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הקיים בתיק ביהמ"ש, נחה דעתי לדחות את הבקשה. להלן אפרט את נימוקיי.