ע' ואח' נ' עירית ירושלים

מבוא

1. מדובר בתביעת פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת (נתקלה במכשול במדרכה בדרך לעבודה) ובתביעת שיפוי של המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל), עפ"י ס' 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. לאחר שנקבעו נכויות והוגשו תחשיבי נזק, הגיע ב"כ התובעת 1 לפשרה עם העיריה לפיה זו האחרונה תשלם לתובעת סך כולל של 250,000 ש"ח לסילוק סופי ומלא של תביעתה, לרבות תביעות מיטיבים וצדדים שלישיים ובכלל זה המל"ל. "סכום זה משקף הסכמה אליה הגיעו התובעת והנתבעת בדבר ייחוסו של אשם תורם בשיעור של 60%". (מתוך הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין חלקי ביום 5/10/16).

    

   השאלה שבמחלוקת

2. מאחר שהתעוררה מחלוקת בין התובעת 1 למל"ל, הותירה בידיה העיריה סך של 143,615 ₪, עד לקבלת פסק דין. מוסכם ע" כי הסכום הנ"ל משקף את מלוא תביעת המל"ל ולאחר שנכלל בו גם 10% ומע"מ שכ"ט עו"ד.

3. ביום 27/10/16 הופיעו באי כוח התובעים בפני, לדון בשאלת הסכום המגיע למל"ל - האם זכאי המל"ל לשיפוי מלא בגין הסכומים ששילם לתובעת או שמא השיפוי כפוף אף הוא להפחתת אשם תורם בגובה 60%, באופן שהמל"ל יקבל רק 57,446 ₪, והיתרה תשולם לתובעת.

4. ב"כ המל"ל טען כי על אף שהוא מסכים לקביעת אשם תורם של 60% לתובעת, אין להפחית כל סכום מסכום תביעת המל"ל, משום "שלא מנכים פעמיים אשם תורם" (פרוטוקול). כמו כן הפנה לע"א (מחוזי י-ם) 3197/09 עירית ירושלים נ' אברהם נשיא [נבו] (2.9.09).

5. ב"כ התובעת טען כי זכות השיפוי של המל"ל כפופה לאשם התורם שנקבע בפשרה ועל כן התוצאה הסופית לא יכולה להיות 100% מסכום התגמולים ששילם הבטל"א.

    

    

    

    

   הדין הנוהג