ת"א 54084-01-15

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים להלן החלטתי כמפורט.

הפסיקה קבעה כי דרישת הרלוונטיות פורשה באופן רחב וחובת גילוי הוחלה גם על מסמכים שתועלתם להליך המשפטי אינה ישירה, לרבות כאלה שבבוא היום לא יהיו קבילים כראיה. "[...] הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא 'לדוג' בענייניו של בעל דין, אין לגלותו [...] ודוק: לעתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. דרישה לגילוים של אלה אינה מהווה 'דיג אסור'" [רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 60 (1995)]. הרלוונטיות נתחמת על-פי כתבי-הטענות ו"דיג" במסמכי הצד שכנגד אינו פסול כשלעצמו אלא רק אם מטרתו לאתר תיעוד שלא לצורכי ההליך התלוי ועומד [רע"א 8290/01 איזוטופ בע"מ נ' דן רנט א-קאר בע"מ (לא פורסם, 22.8.2002)].

עת נבחנת בקשה לגילוי ועיון במסמכים לא נדרש שהרלוונטיות שלהם תהיה ודאית ודי בכך שיש יסוד סביר להניח שעשויה להיות להם חשיבות בהמשך ההליך. דרישת הרלוונטיות עשויה להתקיים לא רק בהתייחס למסמך ספציפי אלא גם לגבי סוג מסמכים [ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 162 (1950); רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193, 196 (2002)]. עוד נקבע, כי ככל שהטענה שלשם הוכחתה מתבקש הגילוי אינה חסרת שחר או נטולת יסוד על-פניה, אין לומר שמדובר בגילוי מסמך שאינו רלוונטי [רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ (טרם פורסם, 25.12.2007)].

במקרה דנא, הסכים המשיב להעברת המסמכים הנוגעים להעברת כל התשלומים של הקונה אליו. בנוגע ליתר המסמכים שהמבקש דורש לגלותם, טען המשיב בתגובתו לבקשה כי המסמכים כוללים חליפת מכתבים בין הקונה ו/או בא כוחו לבין המשיב והסכמי מכר של המוכרים לקוחותיו של המשיב, שאינם רלוונטים ליחסים בין הצדדים וכן כי חל עליהם חיסיון של יחסי עורך דין לקוח.

סוגיית חסיון התקשרות עם עורך דין מוסדרת בשתי הוראות חוק: ההוראה בסעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין וההוראה בסעיף 48 לפקודת הראיות. סעיף 48 קובע מהותית את זכותו של הלקוח לחיסיון התקשרות שלו עם עורך הדין ואילו סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, מטיל איסור על עורך הדין לחשוף את פרטי ההתקשרות עם לקוחו, והופך חשיפה בניגוד לאיסור לעבירה משמעתית.(יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תש"ע 2009, 1070 להלן- "קדמי")).

פרטים שאינם חסויים על פי טיבם, כוללים, בין היתר פעולות הנעשות עבור הלקוח לרבות התוצר של השירות שניתן לו. "הכלל שנקבע בהחלטה שניתנה בב"ש (ת"א) 1529/83 אומר, כי: "מעשיו של עורך הדין המבצע פעולות עבור הלקוח אינם בגדר החיסיון..", לרבות – "התוצר" של עבודת עורך הדין כגון: חוזה שנערך על ידו. זאת, בכפוף לכלל המחיל את החסיון על מסמכים המהווים את הwork product של עורך הדין או את עבודתם של מומחים המכינים חומר להתדיינות לפי בקשת עורך הדין או הלקוח; ועל כן- "...כל המסכים המהווים את הפעולה המשפטית של עורך הדין או שנערכה על ידי עורך הדין ונעשתה על ידי לקוחו אינם חסויים, ובמפורט: חוזים ומסמכים אחרים, שאינם, כשלעצמם, הדברים שנאמרו או נכתבו בין עורך דין ללקוחו".

למסקנה דומה הגיע בית המשפט בב"ש (י-ם) 227/83, שם נקבע: "הפקודה אינה פוטרת עורך דין מן החובה למסור כראיה את פעולות הייצוג שעשה בשם הלקוח.. עורך דין שעורך חוזה בין לקוחו ובין צד שלישי אינו פטור מן החובה למסור את החוזה כראייה, אלא רק מן החובה למסור כראיה את המידע שהחליף עם לקוחו סביב החוזה...." (קדמי, 1098- 1099).

בענייננו, על המסמכים המבוקשים בסעיף ג לבקשה הכוללים חליפת מכתבים שהוחלפו בין המשיב לבין הקונה או לבין עו"ד רפפורט מטעם הקונה בעסקת המכר, חל חיסיון עורך דין לקוח ואין לגלותם. ואולם החיסיון הנטען אינו חל על המסמכים המבוקשים בבקשה בסעיף א ו-ב.

משכך אני מורה כי התובע ימציא לידי ב"כ הנתבע במסירה אישית את המסמכים שנדרש גילויים במסגרת הבקשה לגילוי מסמכים פרטני, למעט המבוקש בסעיף ג בבקשה וזאת לא יאוחר מיום 20.10.2015. בהתאם אין מקום לביטול ישיבת המהו"ת.