ת"א 54060-11-12 ישינסקי ואח' נ' בית החולים הדסה עין כרם ואח'

זוהי החלטה בבקשת התובעים להורות לנתבעים להעמיד לעיונם מסמכים שנזכרו בתצהיר גילוי המסמכים של הנתבעים ונטען לגביהם חיסיון בנימוק שהם נערכו לקראת המשפט.

כאמור בהחלטתי מיום 03/07/14, הכלל הוא שמסמכים אשר נערכו לקראת המשפט נהנים מחיסיון (א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 11 תשע"ג), עמ' 263-262). החיסיון חל אף על מסמכים שהוכנו בשעה שטרם הוגשה תובענה, ובלבד שבזמן עריכתם היה סיכוי של ממש שתוגש תובענה בעתיד (ראו – רע"א 1412/94 הדסה נ' גלעד פ"ד מט(2) 516). החיסיון החל על מסמכים שהוכנו לצורך המשפט קשור באופן הדוק לחיסיון הסטטוטורי החל על מסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דינו (גורן בעמ' 263). להערה זו חשיבות לענייננו, שכן כפי שנראה רוב המסמכים שהוצגו לעיוני הם מסמכים שהוחלפו בין עובדי הנתבע 1 (להלן-"הדסה"), לבין היועץ המשפטי של הדסה.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו אני קובע כדלהלן:

מסמך א' – מדובר במסמך שעל פניו כולל דיווח כללי שלא נערך לצורך המשפט. עם זאת, מסמך זה הועבר לידיעת היועץ המשפטי של הדסה אשר רשם עליו תרשומת טכנית קצרה. אשר על כן אני סבור שיש לאפשר עיון במסמך זה ללא התרשומת שערך היועץ המשפטי.

יתר המסמכים (ב-ט) – מדובר במסמכים שהועברו ליועץ המשפטי של הדסה. אמנם לא על כל המסמכים נכתב כי הם ממוענים ליועץ המשפטי, ברם ממכתב הלוואי (נספח ב'), שאליו צורפו המסמכים כנספחים, עולה כי המסמכים נערכו לבקשת היועץ המשפטי ומוענו אליו. התרשמותי מקריאת המסמכים הינה שהם נערכו לצורך המשפט העתידי. לכן חל על מסמכים אלו חיסיון ואין לאפשר עיון בהם. יודגש כי המקרה שלפניי שונה מהמקרה שנדון בפרשת הדסה נ' גלעד הנ"ל, שכן שם לא היה מדובר במסמכים שנערכו לצורך המשפט (ראו – פסקה 7 לפסק הדין), אלא בדו"חות בדיקה רפואיים פנימיים שנערכו בבית החולים.

חרף האמור לעיל, אני סבור שעל הנתבעת לאפשר עיון בפסקה השנייה של מסמך ו', על אף שבכותרת המסמך נרשם: "חסוי – הכנה למשפט", ועל אף שהמסמך ממוען ליועץ המשפטי של הדסה. הכיצד? הפסקה השנייה של המסמך כוללת הערכה של כותב המסמך, דר' מנשה, לגבי האירוע המדובר. ברגיל הערכה כזו אינה צריכה להיות חשופה לעיני התובעים, כיוון שהיא הועלתה על הכתב כהכנה למשפט. ברם, עורך המסמך כתב בפסקה השלישית כי את "ההערכה הנ"ל" (הכוונה להערכה שנרשמה בפסקה השנייה), לגבי מה שאירע הוא מסר לתובעים בפגישה שקיים עימם. במצב דברים זה אין טעם והיגיון להחיל את החיסיון על חלק זה של המסמך. במילים אחרות, גם כאשר על מסמך מסוים חל חיסיון אין מקום להחיל את החיסיון על מידע שכלול במסמך, ואשר לפי עורך המסמך עצמו נמסר לתובעים בזמן אמת. תוצאה זו נותנת איננה פוגעת באינטרס הנתבעים שתתאפשר להם תקשורת חופשית וחסויה עם בא כוחם, שכן מדובר במידע שהנתבעים עצמם כבר מסרו בעבר לתובעים.

אשר על כן, אני קובע שיש לאפשר לתובעים לעיין, עד ליום 23/10/14, במסמך א ובפסקה השנייה של מסמך ו', אך מודגש כי שמורה להדסה הזכות למחוק את יתר הפסקאות במסמך ו', לרבות התרשומות שנערכו בכתב יד על המסמך.