ת"א 54011-03-12 בובליל נ' בוטורסקי ואח'

בקשת התובע להביא ראיות לסתור נכות שנקבעה על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי. שמעתי את טיעוני הצדדים ומצאתי לקבל את הבקשה.

רקע

1. התובע, יליד 1967, נהג משאית, נפגע ב-19.6.2008 בתאונת דרכים שהיא תאונת עבודה. לטענתו כתוצאה מהתאונה הוא סובל מכאבים קבועים שבעקבותיהם לקה בדיכאון ונגרם נזק נפשי.

2. התובע הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי. תחילה נקבעו לתובע 5% נכות, אולם לאחר שהדברים נבחנו מחדש והוועדה הרפואית אף צפתה בסרטי מעקב שבוצע הוחלט כי לא נותרה נכות.

3. החלטת הוועדה ניתנה ב-9/4/13 ולאחריה הפנה המל"ל את עניינו של התובע למכון הרפואי לבטיחות בדרכים לבחינת כשירותו לנהוג ברכב.

4. המכון הרפואי לבטיחות בדרכים ביקש הערכה מרופאו המטפל של התובע, ד"ר יאן ינקובסקי, פסיכיאטר, וכן הפנה את התובע לבדיקת פסיכולוג ופסיכיאטר מטעמו. ב-6/10/13 נבדק ע"י מר דורון רז, פסיכולוג, שמצא כי התובע מהווה סיכון לנהיגה מקצועית ופרטית על רקע מצבו הרגשי, והעריך כי לתובע "ליקוי בינוני" בחוסן ויציבות נפשיים, בתפקוד במצבי לחץ ובבקרת התנהגות. ב-27/10/13 נבדק ע"י ד"ר אורי ברודסקי, פסיכיאטר, מטעם המכון שציין כי התובע מתואר כסובל מדיכאון כרוני וממצב נפשי לא יציב וכי קיימת מסוכנות בנהיגה מקצועית.

5. בעקבות חוות דעת אלו החליט המכון, בדצמבר 2013, לשלול את רישיון הנהיגה של התובע בשל חוסר התאמה. הואיל והתובע הינו נהג נמנע ממנו לעבוד במקצועו.

   הבקשה הראשונה והחלטת בית-המשפט המחוזי

6. התובע הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (חוק הפלת"ד). התביעה הוגשה במרץ 2012, בהסתמך על קביעות הוועדה הרפואית באותה עת (5% נכות).

7. בעקבות החלטת המכון לבטיחות בדרכים הגיש התובע בקשה להבאת ראיות לסתור. הנתבעת הגיבה בכתב וב-24/3/14 אף התקיים דיון בעל פה שבסיומו ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה.