ת"א 53986-11-16 מגידיש נ' משיח ואח'

בקשה מטעמו של הנתבע 1 לדחיית התביעה מחמת התיישנות.

המדובר בתביעה כספית בסך של 310,069 ₪, בשל העלויות הצפויות לתובע לצורך הסדרת חריגות בנייה בנכס מקרקעין, ברחוב העצמאות 159, קריית גת (להלן: "הנכס"), שנרכש על ידי התובע ורעייתו מאת הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בשנת 1988, וכן נתבעו פיצוים מוסכמים בשל הפרת הסכם, ופיצויים בשל עגמת נפש.

ביתר פירוט, התובע טען כי בשנת 1988 הנכס נרכש מאת הנתבע, כאשר עו"ד דב גופר ז"ל, ייצג את הצדדים בעסקת המכירה.

בהסכם המכר צוין, בין היתר, כי בנכס נבנו תוספות שונות לפי הדין (סעיף 18 להסכם), אלא שבחלוף השנים התברר כי נבנו תוספות שונות שלא כדין, והכוונה להקמת סככה, תוספת בנייה בגודל של כ- 37 מ"ר, ופריצת קיר חיצוני, ללא קבלת היתרים כנדרש.

ביום 13.6.2013 נשלחה לתובע הודעת התראה טרם הגשת כתב אישום מהלשכה המשפטית בקריית גת, בשל אי הסדרת חריגות הבנייה, ולתובע התברר כי המוכר לא הסדיר את חובותיו בגין התוספות האמורות, וכי הוצאו מספר צווי הפסקה מנהליים במועדים שונים, בגין עבירות הבנייה.

באשר למנוח, עו"ד דב גופר ז"ל, נטען, כי לא פעל על פי אמות המידה המקצועיות מתוקף היותו בא כוחם של הצדדים לעניין עסקת הרכישה, ולא בדק את נכונות הצהרות הנתבע בהסכם המכר, ולכן הוגשה תביעה כנגד אלמנתו, והיורשת לפי צו קיום צוואה, הגב' יהודית גופר.

לכתב התביעה צורפו העתקים של צו קיום צוואה, צוואתו של המנוח גופר, הסכם המכר, התראה טרם הגשת כתב אישום מיום 13.6.2013, צווי הפסקה מנהליים (ובכלל זה מימים 14.1.1988 ו- 18.1.1988) וחוות דעת מומחה.

הנתבע הגיש את הבקשה הנדונה טרם הגשת כתב הגנה מטעמו. למען הסדר יצוין כי הנתבעת 2, לא הודיע על הצטרפותה לבקשה הנדונה, וטרם חלף המועד להגשת כתב הגנה מטעמה.

הנתבע טען בבקשתו כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, מהטעם שעילת התביעה הינה הסכם המכר, שנחתם בין הצדדים ביום 19.10.1988, ומכאן שחלפה עברה זה מכבר תקופת ההתיישנות בת שבע השנים הקבועה בחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). עוד נטען כי התביעה נסמכת רק על הסכם המכר ולכן אין צורך לערוך בירור עובדתי על מנת לקבוע שהתביעה התיישנה. לא נטען בכתב התביעה כי יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד מסוים, ולא סביר שהנתבע יאתר מסמכים ונתונים לגבי אירועים שהתרחשו לפני 28 שנים. לבקשה לא צורף תצהיר מכיוון שנסמכה על האמור בכתב התביעה.

התובע טען, בתגובה מטעמו, בעיקרי הדברים, כי רק בשנת 2013 התברר לו על קיומן של חריגות הבנייה, וזאת בהמשך להתראה טרם הגשת כתב אישום שנשלחה אליו מטעם הלשכה המשפטית של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, קריית גת. לתובע נודע בדיעבד כי הוצאו לנכס צווי הפסקה מנהליים בשל חריגות הבנייה. בענייננו חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, מכיוון שהעובדות הרלבנטיות לקיומן של חריגות הבנייה לא היו בידיעתו מסיבות שלא היו תלויות בו, ואף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, ומכאן שתקופת ההתיישנות החלה בעת שהומצאה לו ההתראה טרם הגשת כתב אישום, ביוני 2013.

הנתבע טען בתשובה מטעמו, בעיקרי הדברים, כי התובע מנוע מלהעלות טענות שלא נטענו בכתב התביעה. מעיון בכתב התביעה לא ניתן לדעת מתי התברר לתובע לראשונה לגבי קיומן של חריגות הבנייה, ועולה שידע עליהן עוד לפני שקיבל את ההתראה טרם הגשת כתב אישום במהלך 2013. התובע לא פירט בכתב התביעה לגבי המועד שבו נודע לו לראשונה על קיומן של חריגות הבנייה. מעיון בכתב התביעה לא סביר שהתובע לא היה מודע לקיומן של חריגות הבנייה, במשך שנים רבות, ממועד רכישת הנכס, מה גם שבמכתב ההתראה מיוני 2013 צוין שביום 17.3.1996 התובע הורשע בגין הצבת קונטיינר בנכס, והוא נדרש לפנותו בתוך 4 חודשים, אלא שלא מילא אחר הצו השיפוטי.