ת"א 53904-11-13 כבהא נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ

1.התובע עותר למנות לו מומחה רפואי מטעם בית-המשפט תוך מתן פטור מחובת צירוף חוות-דעת של מומחה רפואי מטעמו לכתב-התביעה; הנתבעת מתנגדת לכך. לחלופין מבקש התובע לפצל את הדיון כך ששאלת החבות תוכרע תחילה, בנפרד משאלת הנזק וקודם לדיון בה.

2.עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה שהוגשו.

3.דין הבקשה הנסבה על מתן פטור לתובע מצירוף חוות-דעת רפואית, ומינוי מומחה מטעם בית-המשפט חלף זאת, להידחות. להלן יובאו הנימוקים לכך.

4.התביעה הוגשה לתשלום תגמולי ביטוח על-פי פוליסה לביטוח רפואי וסיעודי; ביסודה ניצבה טענת התובע כי לאחר חתימת חוזה הביטוח חלה החמרה קשה במצבו הבריאותי, באופן שגרם לו לאבד את כושרו לעבוד ולנכות תפקודית בשיעור גבוה ועל כן על הנתבעת לשלם לו תגמולים על-פי הפוליסה. הנתבעת כפרה בחבותה על-פי הפוליסה וטענה כי התובע הפר את חובת הגילוי שחלה עליו בקשר למצבו הרפואי כפי שהיה לאשורו, עובר לכריתת חוזה הביטוח.

5.בתביעות כגון דא, חוות-דעת של מומחה רפואי על-אודות מצבו הרפואי של התובע והשלכתו על כושרו לעבוד היא חלק מעילת התביעה. בשל כך, חלה על תובע חובה לצרף חוות-דעת רפואית לכתב-התביעה, מהיותו 'המוציא מחברו' – ועליו נטל הראיה. הימנעות תובע מצירוף חוות-דעת לכתב-התביעה, כשזה נסמך על טענות שבמומחיות רפואית, מעוררת ספק באשר לקיומה של עילת תביעה ממשית באמתחתו [ת"א (מח' ת"א) 1100/06 ס.ד. נ' מדינת ישראל (2011)]. דרך המלך היא אפוא כי תובע ימלא אחר חובתו לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי ויגיש את כתב-התביעה כשאליו מצורפת חוות-דעת רפואית לתמיכת טענותיו.

יחד עם זאת, במסגרת החריג המצוי בסיפא לתקנה 127 – חריג אשר מסמיך את בית-המשפט לפטור בעל-דין מצירוף חוות-דעת, מטעמים מיוחדים שירשמו – נקבע שאין לחסום את דרכו של תובע שיכולתו הכלכלית דלה להוכחת תביעה רק בשל חסרון כיס שאינו מאפשר לו לשאת בעלותה של חוות-דעת רפואית פרטית. פגיעה ביכולתו של תובע להוכיח את תביעתו מחמת חסרון כיס טומנה בחובה מניה וביה הגבלה על זכות הגישה שלו לערכאות, שהוכרה כבעלת מימד חוקתי [ע"א 7431/96 יפת השמש חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' אלוני, פ"ד נא(2) 574 (1997); רע"א אברהמי נ' עו"ד יעקב פודים (2007)]. מתן פטור לבעל-דין מחובת הגשתה של חוות-דעת מומחה, במקרה מתאים, תוך הפעלת סמכות בית-משפט לשם מינוי מומחה מטעמו, אינה שוללת מן הצד האחר את זכותו להגיש חוות-דעת של מומחה מטעמו ואינה מגבילה את כוחו להביא ראיות.

על-מנת לאזן בין חובתו של בעל-דין לצרף לכתב-טענותיו חוות-דעת להוכחת עניין שברפואה לבין הרצון שלא לסגור את הדלת בפני מי שיכולתו אינה מאפשרת לו לשאת בעלותה של חוות-דעת כזו נקבע כי על מבקש הפטור מהגשת חוות-דעת פרטית להצביע על קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, קיומה של ראיה לנכות הנטענת או לאותו עניין שברפואה שלשמו דרושה חוות-הדעת; השני, כי אין לו יכולת כלכלית לשאת במימון חוות-הדעת [ת"א (מח' נצ') 6301/07 הנייה נ' המרכז הרפואי בני ציון (2009)]. הנטל להראות שידו אינה משגת עד כדי היעדר יכולת לממן את עלותה של חות-דעת רובץ על שכמו של מבקש הפטור.

6.הנטל לא הורם על-ידי התובע. בתצהירו שניתן לתמיכת הבקשה לא נטען אלא זאת שהתובע מתקיים מקצבת נכות כללית בסך של 2,740 ₪, אשתו עקרת בית ולהם ארבעה ילדים (בניגוד לנטען בתצהיר, כולם – ולא רק שניים מהם – קטינים, כך על-פי פרטיהם בצילום תעודת זהותו של התובע שצורפה לתצהיר). מדובר בתצהיר דל שהנסתר בו רב על הנגלה: התובע לא פירט היכן הוא מתגורר, אם יש בבעלותו נכסי מקרקעין ואם הוא מתגורר בשכירות – מה המקור לתשלום דמי שכירות. התובע לא מסר אם יש לו או לרעייתו חשבון בנק ולא הציג דפי חשבון. התובע לא פירט את הוצאותיו החודשיות ואת האופן בו הוא נושא בהן. התובע לא ציין אם יש על-שמו או על-שם רעייתו נכסים אחרים. אף לא נטען כי אין לתובע בני-משפחה שביכולתו להסתייע בהם לשם מימון עלותה של חוות-דעת מומחה.

7.משלא התקיים אחד התנאים שעל-יסודם יעתר בית-המשפט לבקשה, די בכך לשם דחייתה. אף הבקשה לפיצול הדיון, תוך בירור שאלת החבות תחילה – דינה להידחות, באשר בתביעה דנן לא יהא בפיצול כזה כדי לפטור את התובע מהגשת חוות-דעת מומחה מטעמו. אף שאלת החבות, בתביעה כגון דא ונוכח הפלוגתות העולות מכתבי-הטענות, מצריכה חוות-דעת מומחה לתמיכת טענות התובע – ואין מדובר בחוות-דעת שנדרשת רק לשם בירור שאלת הנזק.