ת"א 53902-04-13 בורשטין ואח' נ' התנועה עמק חפר-אגודה שיתופית חקלאית לתובלה בע"מ ואח'

לפני בקשת התובע לגילוי "הסכם מילקו" שנחתם בין נתבעת 1 (עמק חפר) לבין נתבעת 2 (מילקו ) .

לטענת התובע מדובר במסמך מהותי, המהווה חלק מההסכם מיום 27.4.06 (להלן: "הסכם בורשטיין") שנחתם בין התובע לנתבעת 1, כאשר תוקפו של הסכם בורשטין, מותלה בכניסתו לתוקף של הסכם מילקו.

נתבעת 1 בתגובתה עותרת לדחיית הבקשה, בטענה שמדובר במסמך שאיננו רלוונטי לתובענה, אלא בהסכם מסחרי שהתובע איננו צד לו. לטענתה, אין בין הסכם מילקו להסכם נשוא התביעה דבר וחצי דבר, כיוון שתביעת התובע נסמכת על עילות תביעה שמקורן בהסכם שבין התובע לנתבעת ואיננה נסמכת על כל הסכם חיצוני אחר כהגדרתה.

עוד נטען, כי הסכם מילקו כולל סודות מסחריים שמצויים במערכת היחסים שבין הנתבעות והתובע איננו זכאי להיחשף אליהם, כגון נתונים מסחריים שמופיעים ב"הואיל" הראשון להסכם מילקו, נתונים אודות אופן איסוף החלב כמפורט בסעיף 8.2 להסכם מילקו, מידע אודות הסכמות בין הצדדים באשר לאופן פריקת החלב, מידע אודות התמורה שתשולם לנתבעת, נתונים מסחריים כמפורט בנספח א'.

נתבעת 2 מצטרפת לטיעוני נתבעת 1 ומוסיפה כי גם בבקשה המקורית ( בקשה 31 ) וגם במסגרת טיעוני ב"כ התובע במהלך הדיון האחרון לא ניתן נימוק שמצדיק את גילוי ההסכם. עוד טוענת נתבעת 2 כי הליכי גילוי המסמכים הסתיימו כחצי שנה לפני הגשת הבקשה לגילוי הסכם מילקו.

התובע בתשובתו טוען כי הנתבעות מעלות בתגובתן טענות מהן חזרו בהליך הבר"ע. לטענתו, הטענה לפיה הוא מתחרה של הנתבעות איננה אמת שכן התובע איננו עוסק בהובלת חלב מאז סילוקו מקו הובלת החלב.

הנתבעות לא טענו בהתאם לתקנות ההגבלים העסקיים (מרשם, פרסום ודיווח על עסקאות), התשס"ד-2004, שהסכם מילקו סודי ומדובר במקצה שיפורים, שכן הטענה לחיסיון הסכם מילקו לא נטענה בהזדמנות הראשונה.

הנתבעות הסכימו במסגרת הליך הבר"ע לביטול ההחלטה נשוא הבר"ע ולכן הפניית בית המשפט להחלטה נשוא הבר"ע בבקשה להשאירה על כנה סותרת את ההסכמה הנזכרת לעיל.

לטענת התובע, המסמך רלוונטי ויאפשר לקדם הדיון ודיון הוגן בטענותיו. כן טוען, כי רלוונטיות המסמך נלמדת מהעובדה שהסכם מילקו מוזכר שוב ושוב בהסכם בין התובע לנתבעת 1 אשר תלוי בתשלומים שתקבל נתבעת 1 מנתבעת 2. עוד לטענתו, אין בהסכם מילקו סודות מסחריים כטענת הנתבעות ובכל מקרה הוא מתחייב שלא לגלותם ולא לעשות בהם שימוש למעט לצורך התובענות.

דיון:

בפסק דין רע"א 9322/07 Gerber products company נ' חברת רנדי בע"מ נדון תנאי הרלוונטיות שבבסיס הליך גילוי המסמכים וכך נאמר:

"הליכי הגילוי והעיון במסמכים מוסדרים כידוע בתקנות 122-112 לתקסד"א.  הליכים אלו ניזונים מהתפיסה כי החתירה לגילוי האמת עומדת ביסוד ההליך המשפטי וכי על הליך זה להתקיים "בקלפים גלויים" (ראו: רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי ([פורסם בנבו], 11.12.2007), פיסקה 5; רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד נ' פלץ ([פורסם בנבו], 14.8.05, פיסקה 6) (להלן: פרשת פלץ)). בענייננו, מדובר בצו גילוי מסמכים ספציפי, אשר מוסדר בתקנה 113 לתקסד"א. תנאי ראשון וברור מאליו לקיומה של חובת הגילוי הינו כי המסמכים יהיו רלוונטיים לעניין נשוא התביעה. תנאי זה עולה מלשונה של תקנה 120(ב) לתקסד"א, הקובעת כי לא יינתן צו לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים אלא אם יש צורך בכך "כדי לאפשר דיון הוגן, או כדי לחסוך בהוצאות". הפסיקה פירשה את דרישת הרלוונטיות בהקשר של גילוי מסמכים מתוך מגמה מרחיבה. כך, נפסק כי ניתן לבקש צו גילוי מסמכים ספציפי בנוגע לסוגי מסמכים ובמקרה כזה נדרש המבקש להראות רלוונטיות של סוג המסמכים שגילויו מבוקש (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193 (2002) (להלן: פרשת שמשון)). כמו כן נקבע כי חובת הגילוי מתפרסת גם על מסמכים, אשר תועלתם להליך המשפטי הינה עקיפה והיא קיימת אף אם מסמכים אלו לא יהיו קבילים בהליך עצמו. כך סוכמה ההלכה בנקודה זו:

"על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את העניין נושא התובענה… נמצא, כי הרלוואנטיות של מסמך לעניין גילויו רחבה יותר משאלת קבילותו במשפט. הרלוואנטיות לצורכי גילוי היא במידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי. לעומת זאת, מסמך שאין בו כדי לחזק טענה או להחלישה, וכל כולו לא בא אלא "לדוג" בענייניו של בעל דין, אין לגלותו... ודוק:לעתים אין בעל דין יודע מהם המסמכים שבידי הצד שכנגד. דרישה לגילוים של אלה אינה מהווה "דיג" אסור" (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 59 (1995)).

ויודגש: לא נדרש כי בשלב גילוי המסמכים תהא הרלוונטיות של המסמך ודאית. די כי מבקש הגילוי יצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות (ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 162 (1950) (להלן: פרשת כיאט); ראו גם, פרשת שמשון, עמ' 196). בהקשר זה יש לזכור כי שלב גילוי המסמכים ממוקם בתחילתו של ההליך המשפטי, בטרם נפרסה במלואה מסכת טיעוני הצדדים. על כן ברי כי אין לצפות שניתן יהיה להוכיח בוודאות את רלוונטיות המסמכים שגילוים מבוקש. די כי יש יסוד סביר להניח שלמסמכים עשויה להיות רלוונטיות בהמשך ההליך. אין להפוך את שלב גילוי המסמכים לתחליף לשלב ההוכחות (השוו, אם כי בהקשר שונה, לפרשת פלץ). בהתאם למתווה זה יש לבחון התנגדות לגילוי מסמכים, הנסמכת על הטענה כי גם אם יוכחו העובדות שלשמן מבוקש הגילוי – אין בכך כדי להועיל למבקש. יחד עם זאת, אם ברור בעליל כי הטענה העובדתית שלשמה מבוקש הגילוי לא תועיל למבקש גם אם תוכח, יש בכך אכן עילה לדחיית בקשת הגילוי. אולם, אין להפוך את שלב גילוי המסמכים לבחינה מדוקדקת של טענות הצדדים. ומכאן – כאשר הטענה שמבוקש להוכיחה באמצעות גילוי המסמכים אינה "חסרת שחר" אין לומר שמדובר במסמך בלתי רלוונטי (רע"א 6649/07 המועצה המקומית שלומי נ' שכטמן ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ ([פורסם בנבו], 25.12.07), פיסקה 3). "