ת"א 53823-11-14 מרמורשטיין נ' קרפלס

לפני בקשת הנתבע כי אתיר לו לתקן את כתב הגנתו ולהוסיף טענת קיזוז, וכן בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים, אשר הוגשה ביום 17.11.2015, ערב ישיבת טרום הוכחות (שנקבעה ליום 19.11.2015), ולאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

עסקינן בתביעה להחזר הלוואה על סך 120,396 אירו (575,600 ₪), אשר הלווה התובע, על פי הנטען, לנתבע - בנה של אשתו המנוחה, בשנת 2011. התיקון אותו מבקש הנתבע לבצע בכתב הגנתו, הוא הוספת טענת קיזוז, בגין כספי הביטוח הלאומי הקנדי של אמו, אותם כביכול נטל התובע, שלא כדין בסך מוערך של כ- 192,387 ₪. כן מבקש הוא לקזז סכומים המוערכים על ידו בעשרות אלפי שקלים, בגין נזקים שגרם התובע לדירת המגורים של אמו אשר יורשיה הם הנתבע ואחיו.

בהתאם לתקנה 92, בית המשפט מוסמך, בכל עת להתיר תיקונם של כתבי טענות, וההלכה הפסוקה היא כי בית המשפט ינקוט גישה ליברלית ויתיר תיקון כתבי טענות ברוחב לב. ואולם, השיקול המרכזי, אותו על בית המשפט לשקול בבואו להתיר תיקון שכזה, הוא אם יהיה בתיקון לסייע לבית המשפט להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

דומני כי משהשאלה המרכזית בה עסקינן במסגרת תביעה זו אם הסכומים שהועברו לנתבע הם הלוואה אם לאו, לא יהא בתיקון לסייע לבית המשפט. ודוק.

הנתבע טוען כי משום שמדובר בתביעה כספית, והנתבע מבקש לקזז את חובו, יש לאפשר את התיקון. ואולם הנתבע מבקש להוסיף טענות קיזוז, בגין סכומים שהקשר בינם לבין עסקת ההלוואה אינו קיים, ואינו ניתן לקיזוז. סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, קובע כי על מנת שתקום זכות קיזוז על החיובים לנבוע מתוך עסקה אחת, ולחלופין, אם אין מדובר בעסקה אחת, על החיובים להיות קצובים:

קיזוז

53. (א) חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים.