פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את החלטת הוועדה הרפואית לעררים שליד המוסד לביטוח לאומי מיום 11.8.2015 אשר העמידה את נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע על שיעור של 5% החל מיום 1.3.2015.

התובע , יליד 1968, נפגע בתאנ"ד בעבודה ביום 24.12.2013.

הנתבעת 1 חבה בפיצויי התובע לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (הנתבעת 2 ביטחה את התובע בביטוח פרטי).

עיקר פגיעתו הייתה באגן ובעת אשפוזו עבר שתי בדיקות הדמיה מרכזיות: צילום ובדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT); הבדיקות הראו מספר שברים.

לימים וכפי העולה מן המסמכים שעמדו לפניי, עבר המערער עוד שני צילומי רנטגן, האחד ביום 18.1.2015 (צילום אגן וסקרום, צוין בהערכת הנכות של ד"ר טיטיון מטעם התובע) וצילום נוסף של האגן מיום 9.3.2015 (ראה חוות דעתו של ד"ר הרלינג מטעם הנתבעת 2, אין פענוח).

בצילום מיום 18.1.2015 מציין ד"ר טיטיון כי לדעתו המדובר בשברים עם תזוזה ברמוס פוביס עליון והתחתון דו"צ עם תזוזה גסה לימין, עוות בצורת טבעת האגן ומצב לאחר שברים בסקרום דו"צ. ד"ר הרלינג חולק על עמיתו בעניין הפענוח.

שתי טענות מרכזיות לתובע: האחת, כי הוועדה לא נתנה דעתה לחומר הרפואי הרב שהונח לפניה ולא התייחסה לחומרת הפגיעה של התובע. השנייה, כי אף לדידה של הנתבעת 2, שאינה מוחזקת כאובייקטיבית כלפי התובע, נכותו בגין התאונה עומדת על שיעור צמית של 20%.

הנתבעת דוחה בשתי ידיים את טענות התובע ועיקר טענתה הוא כי לא ניתן לקבל בקשה להבאת ראיות לסתור על סמך חוות דעת "מטעם" ותהא היא אף מטעמו של נתבע.