בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' פיטרו

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
53729-12-16
10.6.2019
בפני השופט:
שלמה מיכאל ארדמן

- נגד -
תובע:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
עו"ד עדינה וויל
נתבע:
מנדל פיטרו
עו"ד רונן ליבוביץ
פסק דין
 

 

האם קיימת חובת גילוי לבנק כלפי ערב, לאחר חתימת חוזה הערבות, ואם כן מה היקפה ומהן תוצאות הפרתה? זו השאלה העקרונית העולה בתיק זה.

 

א. העובדות:

1.בתאריך 15.2.15 פתח התובע (להלן: "הבנק") לה"ה פיטרו גלית ופיטרו צבי (להלן: "החייבים") חשבון עובר ושב עסקי מס' 163182. מספר ימים לאחר פתיחת החשבון ביקשו החייבים מהבנק כי יעמיד להם מסגרת אשראי בסך 170,000 ₪, המורכבת מהלוואה בסך 100,000 ₪ ומסגרת אשראי בחשבון העו"ש בסך 70,000 ₪. הבנק התנה מתן מסגרת כוללת זו בחתימה של ערב על כתב ערבות בסך 170,000 ₪.

 

2.ביום 22.2.15 הגיע הנתבע לסניף חדרה של הבנק וחתם על כתב ערבות מתמדת על סך 170,000 ₪. עוד חתם על מסמך הערבות להלוואה בסך 100,000 ₪. אין חולק כי מסמך כתב הערבות המתמדת אינו מוגבל בזמן והינו לכל חוב של החייבים, קיים או עתידי. עם זאת, הנתבע טוען כי חתם על ערבות למסגרת אשראי של 70,000 ₪ בחשבון למשך 12 חודשים בלבד, וערבות להלוואה על סך 100,000 ₪ לתקופה של 36 חודשים בלבד.

 

3.3 חודשים לאחר מכן, ביקשו החייבים לרכוש רכב מסוג אאודי A5 (להלן: "הרכב"). לצורך כך ביקשו מהבנק וקיבלו הלוואות ביום 25.5.15 בסך 117,770 ₪ ו- 141,500 ₪. אין חולק כי החייבים לא עמדו בפרעון הלוואות אלה. עוד אין חולק כי הבנק לא הודיע לנתבע הערב על מתן הלוואות אלה. משנוכח הבנק כי החייבים אינם מסוגלים לעמוד בפרעון החוב, הגיע איתם להסכמה נוספת, במסגרתה ריכז את חובותיהם של החייבים ביום 5.7.16 בהלוואת הסדר על סך 300,000 ₪ שכללה הן את סכומי ההלוואות דלעיל, והן את חובם של החייבים בחשבון פרטי שמספרו 168621 על סך כ- 42,000 ₪. בנוסף לכך, התחייבו החייבים להפקיד לחשבון 50,000 ₪. משלא עמדו בכך הוענקו להם מספר הלוואות גישור, אך החייבים לא עמדו בפרעונם. אין חולק כי גם על הלוואת ההסדר והלוואות הגישור לא הודיע הבנק לנתבע. משלא עמדו החייבים בפרעון ההלוואות, פעל הבנק לממש את הרכב שאף שועבד לטובתו, אך גם לאחר מימושו נותר לחייבים חוב בסך 408,279 ₪ נכון ליום 3.4.17. לפיכך הגיש הבנק את התובענה הנוכחית לבית משפט זה כנגד הנתבע וכנגד החייבים, כאשר הנתבע נדרש לשלם את סכום הערבות.

 

ב. טענות הצדדים:

4.הבנק טוען כי ערבותו של הנתבע ניתנה להבטחת כל אשראי או התחייבות של החייבים בחשבון, לרבות עתידיים, וכך אף מופיע בטופס הגילוי הנאות עליו חתם הנתבע. גם פניית החייבים אל הבנק לבטל את הערבות נענתה בשלילה. הבנק טוען כי לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע אין כל ערך, מאחר והסתבר כי חתם עליו מבלי לקוראו וממילא לנתבע כלל אין גרסה עובדתית. הנתבע מוסיף וטוען כי טענות הנתבע לכך שערבותו הוגבלה רק לחיוב ההלוואה ומסגרת האשראי הם עדות בעל פה נגד מסמך בכתב. הבנק מוסיף וטוען כי קודם לחתימת כתב הערבות, ובהינתן גם שעסקינן בערב יחיד, עמד הבנק בחובות הגילוי הרובצות עליו, גם אם הפקידה שהחתימה את הנתבע אינה זוכרת במדויק את מועד החתמת הערב. ככל והנתבע לא בדק על מה חתם, אין לו אלא להלין על עצמו, גם אם סמך על בנו החייב.

 

5.הבנק טוען, כי לא הייתה עליו כל חובה לעדכן את הערב בדבר הלוואות או הגדלת אשראים לחייבים המאוחרת לכתב הערבות, וזאת נוכח סעיף 1(ב) לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות"), כי עסקינן בענייננו בערבות לחיוב עתיד לבוא. לעניין זה מפנה הבנק להחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הרשם דוד גלדשטין) בת.א. (ת"א) 1214/03‏‏ דב בראון נ' בנק הפועלים בע"מ [ניתן ביום 31.5.2006]. הבנק מוסיף וטוען כי מחויבותו היחידה הינה ליתן הודעת עדכון לערב אחת לשנתיים על פי הוראות המפקח על הבנקים (ניהול בנקאי תקין), ובמקרה דנן, נוכח העובדה כי עד להעמדת חובם של החייבים לפרעון מיידי לא חלפו שנתיים לא היה צורך ליתן כל הודעה לערב. הבנק דוחה את הטענה כי יש לראות בסעיף 5 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), התשנ"ב-1992 כמקור חוקי למתן הודעה על שינוי תנאי האשראי, מאחר ועניינו בשינוי תנאי ניהול החשבון ולא תנאי האשראי בחשבון. הבנק מוסיף וטוען כי לא נגרם גם כל נזק ממתן ההלוואות הנוספות לערב, שכן כנגד הלוואות אלה שועבד הרכב כבטוחה.

 

6.אשר להלוואת ההסדר, טוען הבנק כי מדובר בארגון האשראי בדרך אחרת ולא בשינוי מהותי בערבות המאפשר לערב לבטל את ערבותו על פי סעיף 5(ג)(2) לחוק הערבות. בהקשר זה טוען גם הבנק כי היה רשאי לחבר בין חוב פרטי של החייבים לשאר החובות ולהכניסו לחשבון ולחייב את הנתבע הערב בחוב זה. הבנק מוסיף וטוען כי הערבות לא פקעה עם מתן הלוואת ההסדר.

 

7.הבנק אמנם מודה כי לא הודיע לערב הנתבע על כך שהחייבים לא עמדו בחיובם, כנדרש בסעיף 26 לחוק הערבות, אך טוען כי הנתבע לא הוכיח כנדרש בהלכת ע"א 1756/11 חבה נ' בנק הפועלים בע"מ [ניתן ביום 8.4.2013], את הנזק שנגרם לו, היינו שיכול היה לשלם באותו מועד את חובם של החייבים ובכך למנוע את חיובי הריבית מאותו מועד.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

חזרה לתוצאות חיפוש >>