ת"א 53708-10-12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' צדוק

מבוא

1. תביעה כספית בסכום של 160,221 ₪ שהוגשה בידי תאגיד בנקאי (להלן- "הבנק") נגד ערב להלוואה שנתן הבנק במהלך עסקיו. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר וביום 7.6.13 ניתנה לנתבע רשות להתגונן בהחלטתו של כב' הרשם הבכיר ניר נחשון. בהחלטה משלימה מיום 10.6.13 נקבע כי התצהיר שצורף לבקשה ישמש ככתב ההגנה.

2. עולה מהראיות כי ביום 13.3.03 קיבל אחיו של הנתבע, מר יהודה צדוק (להלן- "החייב") הלוואה מהתובע בסך של 70,000 ₪, לפירעון ב- 60 תשלומים ובריבית של 14.80% לשנה (להלן- "ההלוואה"). ביום 12.3.03 חתם הנתבע על ערבות להבטחת פירעון ההלוואה. לאחר מספר חודשים מיום קבלת ההלוואה, חדל החייב לשלם את התשלומים לפירעונה, וביום 22.10.03 עמדה היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה על סכום של 76,435.60 ₪.

3. בשל הפסקת התשלומים שלח הבנק ביום 4.9.03 מכתבי דרישה לפירעון החוב. המכתבים נשלחו לנתבע ולחייב כאחד. לאחר שמכתבי הדרישה לא נענו והחוב לא נפרע, הגיש הבנק ביום 3.6.04 תביעה נגד השניים בתיק 7137/04.

4. ביום 30.6.04 שלח בא כוחו של הנתבע באותה עת, עו"ד אילן דובר, מכתב אל הבנק בנושאים שונים ובין היתר ביקש למחוק את התביעה נגד הנתבע בנימוק כי הנתבע הינו ערב מוגן. בד בבד הוגשה גם בקשה לבית המשפט למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן בטענה דומה. בעקבות הפנייה נבדקה טענתו של הנתבע, וכיון שנמצא כי קיים הפרש של 200 ₪ בלבד בין הסכום המוגן לבין סכום הערבות הצמוד, הוגשה בקשה למחיקת התביעה ככל שהיא מופנית נגד הנתבע.

5. ביום 18.11.10 ניתן פסק דין נגד החייב בתיק 7137/04. מאוחר יותר אף נפתח תיק הוצאה לפועל שמספרו 03-18369-11-4 לשם ביצועו של פסק הדין.

6. ביום 28.8.12 ניתן צו כינוס נגד החייב בתיק 10970-08-12. באותה עת עדיין נותר לחייב חוב כלפי הבנק, לרבות החוב בגין ההלוואה. בעקבות מתן צו הכינוס פנה הבנק לנתבע ביום 28.8.12 במכתב דרישה לתשלום החוב מכוח ערבותו. לאחר שהנתבע לא השיב אף לא שילם דבר על חשבון החוב, הוגשה התביעה שבפני.

    

   טענות הנתבע

7. בבקשת רשות להתגונן טען הנתבע שלוש טענות: