בן שושן ואח' נ' עיריית חיפה

1.בכתב התביעה טענו התובעים כי ביום 6.3.2013 הם גילו שרכבם, מזדה לנטיס שמספרה 92-416-29, נעלם מחניון ביתם, ורק כעבור שנה הודיעה להם הנתבעת כי הרכב עוקל על-ידה בגין חוב ארנונה וכי עליהם ליטול אותו ממחסני נעמן. לטענתם, הנתבעת ביצעה כלפיהם עוולות של רשלנות, גזל, נגישה, שקר במפגיע, הטעיה וגרם נזק באשם. הסעד הכספי הועמד על 91,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעים עקב עוולות אלו ואי-היכולת לעשות שימוש ברכב במשך כשנה.

2.בכתב ההגנה טענה העירייה כי לאור חוב ארנונה של התובעים ננקטו נגדם הליכי אכיפה לפי פקודת המסים (גביה): בשנת 2011 עוקל הרכב ברישום, בחודש מרץ 2013 הוא נתפס, בחודש מאי 2013 נשלח לתובעים מכתב בדואר רשום ובו דרישה להחזר חוב הארנונה על מנת לקבל בחזרה את הרכב שנתפס, וביום 19.8.2013 הגיע התובע מס' 1 (להלן: התובע) למשרדי הנתבעת ושם הוצע לו לפרוס את החוב ל-24 תשלומים חודשיים של 1,750 ₪. למרות שיחות טלפוניות ופגישות עם התובע בתאריכים 17.11.2013, 10.12.2013 ו-21.1.2014, סולק חוב הארנונה רק ביום 4.6.2014, ולאחר מכן הוחזר לו הרכב. עוד נטען כי התובע חתם במחסני נעמן על אישור של קבלת הרכב לידיו, לאחר שנבדק ושוחרר לשביעות רצונו המלאה. הנתבעת הכחישה את נזקי התובע, וטענה כי ויתרה לתובעים על תשלום הוצאות אחסון הרכב בכפוף לסילוק מלוא החוב.

3.התובעים לא הגישו כתב תשובה ונמנעו מלהתייחס לגרסתה העובדתית של הנתבעת.

4.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית, שחזר על הגרסה שבכתב התביעה אך לא כלל התייחסות לטענות שבכתב ההגנה בנוגע לשיחות ולפגישות שהתקיימו בינו לבין הנתבעת בתקופה שלאחר עיקול הרכב. הוא ציין כי ביום 6.3.2013 גילה שהרכב נעלם, ביום 7.3.2013 הגיש תלונה במשטרה על גניבת הרכב ורק כעבור שנה קיבל שיחת טלפון מנציגי הנתבעת, שהודיעו לו לבוא ליטול את הרכב ממחסני נעמן. בחקירתו הנגדית בישיבת ההוכחות שהתקיימה היום טען התובע כי כאשר חידש את רישיון הרכב בשנת 2012 הוא לא הבחין כי על גבי הרישיון נרשם דבר קיומו של עיקול. הוא אישר כי משנת 1995 הוא התגורר בזיכרון יעקב וכי בשנת 2013 הוא התגורר ברחוב הדרור 7 בזיכרון יעקוב. עוד טען כי אינו זוכר מתי ניגש למחלקת ארנונה אצל הנתבעת ומתי סילק את חוב הארנונה בשיקים דחויים.

5.מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של רועי גנון, גובה מס מטעמה, בו פורטו הליכי עיקול ותפיסת הרכב שבוצעו על-ידה.

6.הנתבעת טענה כי נקטה בהליך של עיקול הרכב בדרך הקבועה בפקודת המסים (גביה). בסעיף 4 לפקודה נקבעה חובת פקיד גביה לשלוח לאדם שלא שילם מס כלשהו (כהגדרת "מס" בסעיף 2) דרישה בכתב לתשלום סכום החוב. במקרה של אי-תשלום לאחר משלוח מכתב הדרישה בכתב, רשאי פקיד הגביה להורות לגובה מסים כתב הרשאה לדרוש מהחייב לשלם את החוב ולגבותו, אם לא שילם, בדרך של תפיסת ומכירת נכסי מיטלטלין שלו. על-פי סעיף 5 לפקודה, עיקול המיטלטלין מותנה אף הוא בדרישת גובה מסים לתשלום החוב . עוד נקבע כי לאחר עיקול המיטלטלין רשאי גובה המס להעבירם למקום אחר, ובמידה והסרבן לא שילם את החוב תוך המועד שקבע פקיד הגבייה בשעת העיקול, הוא רשאי לצוות על מכירתם.

7.לתצהיר רועי גנון צורפו מסמכים שתיעדו את ביצוע הליך עיקול הרכב באופן הקבוע בפקודת המסים (גביה): בפלט ממוחשב של פעולות שבוצעו על-ידי הנתבעת נכתב כי בתאריכים 25.4.2010, 27.4.2010, ו-30.5.2011 נשלחו לתובע התראות לפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל, כי ביום 26.9.2011 נערכה פגישה עם עורך-דין ג'ובראן בנוגע לחוב, וכי ביום 11.10.2011 בוצעה הודעת חוב טלפונית. על-פי הכתוב ב"דו"ח על עיקול מיטלטלין מס' 7066", תפיסת הרכב והעברתו למחסני נעמן התבצעה ביום 7.3.2013.

8.בלב התביעה עומדת טענת התובעים כי רק בחלוף שנה ממועד תפיסת הרכב הודיעה להם הנתבעת כי היא זו שעיקלה את הרכב ודרשה את סילוק יתרת חוב הארנונה. הנתבעת הוכיחה כי במועדים שסמוכים לביצוע תפיסת הרכב היא הודיעה לתובע על עצם התפיסה: על-פי תצהיר רועי גנון ונספחיו, ביום 18.4.2013 התקיימה שיחת טלפון עם התובע, והודעה בכתב על העיקול נשלחה אליו ביום 16.5.2013. בחקירתו הנגדית הדגיש גנון כי הוא עצמו שוחח בטלפון עם התובע ביום 18.4.2013 (כחודש לאחר תפיסת הרכב), וכי שיחה זו זכורה לו. לתצהירו צורף העתק מכתב פקיד גבייה מיום 16.5.2013, שכותרתו "הודעה על נכס מעוקל בהתאם לסעיף 7א(5) לפקודת המסים (גביה)", ובו הודעה על התפיסה ומיקום הרכב ודרישה לסילוק חוב בגין ארנונה בסך 2,912.50 ₪, שנשלח את התובע לכתובתו ברחוב דרור 7 בזיכרון יעקוב. כאמור לעיל, התובע אישר כי בשנת 2013 הוא התגורר בכתובת זו. באמצעות שני מקורות ידיעה אלו - השיחה הטלפונית ביום 18.4.2013 והמכתב מיום 16.5.2013 - קעקעה הנתבעת את גרסתם של התובעים, לפיה במשך שנה הם לא ידעו כי הרכב עוקל על-ידה בגין חוב ארנונה. אל מול ראיות הנתבעת עומדת הכחשתו הגורפת של התובע - הכחשת קיומו של חוב ארנונה, הכחשת ידיעתו על עיקול הרכב ברישום (על גבי רישיון הרכב שחודש), הכחשת קבלת מכתבי התראה מהנתבעת והכחשת כל מגע עם הנתבעת במשך כשנה. אני מעדיף את גרסת הנתבעת, אשר נתמכה הן בעדותו של רועי גנון והן בתיעוד "בזמן אמת".

9.מאחר ולא עלה בידי התובעים להוכיח כי נפל דופי בפעולות הנתבעת, דין התביעה להידחות. מעבר לדרוש אציין כי לא הוכח הנזק שהפיצוי בגינו נתבע בכתב התביעה. בראיות התובעים (ת/1) מצוי אישור בכתב של התובע, מיום 8.6.2014, עם קבלת הרכב לידו, ובו נכתב (ההדגשה הוספה - א"ג):