ת"א 53514-11-15

 1.המשיבים, הם התובעים הגישו נגד המבקשים, הם הנתבעים, תביעה לפס"ד הצהרתי ולסעד כספי בסך 7,666,795 ש"ח. בתביעה נטען, כי התובעים והנתבעים 1-2 הקימו עסק משותף, סריגי גיתית נכסים והשקעות (1993) בע"מ (להלן - "החברה"), במסגרתו הקימו מבנה באזור התעשיה בקריית גת (להלן - "הנכס") והשכירו את רובו, עד אשר מכרו את הנכס וחילקו את הרווחים שנותרו ביניהם. דא עקא, שלתובעים התברר, לטענתם, שהנתבעים 1-2 הונו אותם בכך שהוציאו מהחברה שהוקמה כספים רבים בניגוד לדין. על כן, דורשים הם החזר בגין חלקם בכספים שהוצאו מהחברה, הן באופן ישיר והן באמצעות קבלת חלקם בדירות, שנרכשו בכספים שהוברחו מהחברה. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו טענו, בין היתר, כי דין התביעה להידחות על הסף מפאת התיישנות והתובעים קבלו את המגיע להם במסגרת איזון הנכסים שנערך בחברה עם פירוקה.

1.  

2. במסגרת ההליכים המקדמיים, הגישו הנתבעים ביום 20.4.16 בקשה לגילוי מסמכים בטענה, כי תגובת התובעים מיום 4.4.16 לבקשת גילוי המסמכים מטעמם הינה 'תשובה כוללנית ללא התייחסות'. ביום 19.5.16 דחיתי הבקשה מאחר והוגשה ללא פירוט מינימלי ביחס למסמכים והשאלות אשר לא נענו והצורך לגילויים. בקשה מפורטת יותר שהוגשה ביום 24.5.16 נדחתה משסברתי, כי המדובר במקצה שיפורים לבקשה שנדחתה. עם זאת, בדיון מיום 27.6.16 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, כי ב"כ הנתבעים יפנה לב"כ התובעים "בבקשה למענה נוסף לשאלון וגילוי מסמכים, כאשר בבקשה יפרט את השאלות, שלדעתו לא נענו וגילוי המסמכים שלא נמסר". בהתאם להחלטה זו, שלחו הנתבעים לתובעים ביום 6.7.16 בקשה מעודכנת לגילוי מסמכים, אשר נענתה ביום 31.7.16. משהתשובות לא הניחו את דעתם של הנתבעים, הוגשה הבקשה שבפני.

    

3. הנתבעים טוענים, כי גילוי המסמכים נשלח בדואר האלקטרוני באופן דהוי ולא במסירה אישית כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתם, הם ענו במלואן לדרישות גילוי המסמכים שהופנו אליהם, לעומת זאת – גילוי המסמכים כלפיהם הינו חסר.

    

   דיון

4. הבקשה שבפני נוגעת להליכי גילוי מסמכים ומענה לשאלון שבין הצדדים, המוסדרים בפרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקסד"א"). כאשר בוחן בית המשפט בקשה בנושאים אלה, נותן הוא את דעתו לקיומם של שני פרמטרים עיקריים:

   "הפרמטר האחד הינו, מידת רלוונטיות המידע המבוקש, העולה מלשון תקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי "בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך הוצאות...". הפרמטר השני הינו מידת ההכבדה שיש במתן הצו על הצד ממנו נדרש הגילוי. ודוק, בין פרמטרים אלו יש יחס גומלין, היינו, ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר כן נקפיד בבחינת רלוונטיות הגילוי ולהיפך" (רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות נ' לוין, עמ' 10 (13.10.09)).

   יש להוסיף ולהבהיר, כי לאור הוראות תקנה 120(א) לתקסד"א, הגשת בקשה לבית המשפט למתן צו לגילוי מסמכים ומענה לשאלון מותנית בכך שבעל הדין "פנה לבעל דינו, תוך שלושים ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או כתב התשובה, לפי המאוחר יותר, בבקשה בכתב להשיב בתצהיר לשאלון או לגלות בתצהיר את המסמכים ובעל הדין לא נענה לבקשה תוך שלושים ימים מהיום שנמסר לו כתב הבקשה". דהיינו, בקשה בעניין זה לבית המשפט נועדה למצבים בהם הדרישות הופנו כבר לצד שכנגד, לא נענו. לא ניתן לכלול בבקשה המוגשת לבית המשפט בקשה לגילוי או מענה לשאלון כאשר אלה לא התבקשו קודם לכן ישירות מבעל הדין. עקרון זה מקבל משנה תוקף במקרה לפנינו, בו הוסכם בדיון מיום 27.6.16 כי פנייתם הנוספת לתובעים בבקשה למענה נוסף לשאלון ולגילוי מסמכים תהא רק ביחס לשאלות שטרם נענו וגילוי המסמכים שלא נמסר בבקשות הקודמות.

   על בסיס עקרונות אלה, אפנה לדון בסעיפי הבקשה שהוגשה.

    

5. ההחלטה מתייחסת לבקשת הנתבעים מיום 6.7.16 (נספח 2 לבקשה המצויה בבקשה 16). בסעיף 1 להודעה לבית המשפט מיום 6.7.16), בקשו הנתבעים לקבל לידם את דו"ח הצהרת ההון של התובעים משנת 2014, לרבות תאגידיו השונים. התובעים השיבו, כי אין לאפשר עיון בדו"ח זה מאחר ובהתאם ליעוץ המשפטי שקבלו הוא אינו רלוונטי לתובענה וחוסה תחת חסיון. הנתבעים סבורים, כי המדובר במסמך משמעותי לאור הטענה בכתב התביעה לפיו נמצא חסר בכספים לאחר הצהרת ההון ולאור הערות בית המשפט בעניין זה; על כן, מבקשים הם, כי חוות הדעת המשפטית אשר על בסיסה טוענים התובעים כי אין לאפשר עיון בדו"ח תועבר לעיון ביהמ"ש אשר יקבע אם חל חסיון.

   התובעים טוענים כי הצהרת ההון אינה רלוונטית, שכן היא הוזכרה בכתב התביעה רק לצורך ציון המועד בו התגלו האירועים נשוא התביעה. הצהרת ההון, הנוגעת לעסקיו הפרטיים של התובע 1, חסויה גם מכוח חוק הגנת הפרטיות. עוד מציינים הם, כי אין מקום לבקש את 'חוות הדעת המשפטית' מכוחה הם טוענים כי החומר חסוי, שכן בעל דין רשאי לטעון, כי החומר חסוי ובית המשפט הוא המכריע בסוגיה, מבלי שקמה לצד כלשהו זכות לקבל את חוות הדעת המשפטית של הצד שכנגד.