ת"א 53507-12-13 סוביח נ' סוביח(אסיר)

לפני תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 ותקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, בגדרה מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים בגין הנזקים שגרם לו בעקבות מעשיו כמפורט בכתב האישום המתוקן בו הודה הנתבע במסגרת ההליך הפלילי (ת"פ 38763-06-12 מדינת ישראל נ. נאיף בן פארס סוביח).

על יסוד הודאתו של הנתבע ביום 2.6.13 בכתב האישום המתוקן (ת/2), הוא הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) + (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (ת/1).

ביום 26.8.13 נגזרו על הנתבע 50 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי ותשלום פיצוי למתלונן/התובע בסך 10,000 ₪.

ביום 29.11.16 הודיעו הצדדים, כי הגיעו ביניהם להסכמה, לפיה, הם מסכימים כי בית המשפט יפסוק בתובענה עסקינן בדרך של פשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט הנ"ל וזאת על יסוד החומר הקיים בתיק ועל יסוד סיכומים בכתב.

באותה ישיבה שמעתי את דבריה של גב' עליא אלעיסא, אשתו של התובע, ואת דבריו של הנתבע.

בסיכומיו בכתב עתר ב"כ התובע לחיוב הנתבע בתשלום פיצוי לתובע בסה"כ 9,304,360 ₪, "בניכוי סכום חישובי השערוך וההיוון של קצבאות השירותים המיוחדים בלבד (745,200 ₪)" וכן לחיוב הנתבע בתשלום הוצאות משפט, שכ"ט עו"ד ומע"מ.

מנגד ביקש ב"כ הנתבע בסיכומיו לדחות את התביעה, בין היתר, בשים לב לניכוי ס"כ הסכומים ששולמו וישולמו לתובע מאת המוסד לביטוח לאומי (בסך 1,396,003 ₪).