ת"א 53500-03-15 עירית ירושלים נ' דרוויש

מבוא

1. בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

2. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר בגין חוב ארנונה בסכום של 784,834 ₪, לתקופה מיום 4.1.1993 עד יום 15.1.06, עבור נכס הנמצא ברחוב צלאח אל דין 25 בירושלים שמספר זיהויו אצל התובעת הוא 30955-032-000-0065 (להלן : "הנכס").

3. בכתב התביעה פורט כי חובה של הנתבעת נובע מהיותה יורשת עזבונו של מר דרוויש פואד שנפטר ביום 22.8.11 (להלן: "המנוח"). עוד ציינה התובעת כי כנגד המנוח ננקטו הליכים משפטיים, בגדרם הוגשה תובענה לבית המשפט, ולאחר מתן פסק דין בהעדר הגנה ננקטו הליכי הוצאה לפועל בגין יתרת החוב לתקופה שעד סוף 2005 (תא"ק 700586/05 ותיק הוצאה לפועל 03-09044-06-2). לצידם של ההליכים המשפטיים ננקטו במהלך השנים גם הליכי גבייה מנהליים.

   טענות הצדדים בבקשה

4. לטענת הנתבעת, במועד הגשת התביעה חלפה תקופת ההתיישנות, ולפיכך יש לדחות את התביעה. הנתבעת טוענת כי התובעת הגישה את תביעתה כ-26 שנה לאחר שנוצרה עילת התביעה (כלומר לאחר יום השכרת הנכס ביום 4.1.1993).

5. עוד טענה הנתבעת כי הנכס הושכר למנוח ולשותפו מר ג'ורג' פריג' ולחברה שהם ניהלו – ARAB TOURIST& TRAVEL AGENCY בע"מ. לטענתה של הנתבעת היא לא הייתה מחזיקה בנכס ואינה קשורה אליו. התובעת פירטה כי בעלה המנוח, אשר החזיק בנכס עם שותפו ועם החברה, לא השאיר עזבון; ובהתאם לסעיף 126 לחוק הירושה- תשכ"ה-1965 (להלן : "חוק הירושה") היא אינה חייבת לשלם את חובותיו.

6. מנגד טענה התובעת כי היא לא שקטה על שמריה לאורך השנים ונקטה נגד המנוח הליכים משפטיים, לרבות פתיחת תיק הוצאה לפועל בגין מלוא החוב דנן. עוד פירטה כי בנוסף להליכים המשפטיים נשלחו במרוצת השנים גם התראות וננקטו הליכים מנהליים שונים - פעולות שעצרו את מירוץ ההתיישנות.

7. התובעת השיבה לטענת הנתבעת בדבר העדר החזקה בנכס כי לא צורפו כל אסמכתאות להוכחת טענה זו, ועל פי סעיף 1 לחוק הירושה מוחזקת הנתבעת כמי שקיבלה את עזבון המנוח שממנו יש לשלם את החוב. עוד טענה התובעת כי הימנעותה של הנתבעת מלהוציא צו ירושה אינו מפחית מחובתה לפרעון החוב.

8. בתשובה לתגובת התובעת טענה הנתבעת כי התביעה הוגשה בגין שומת ארנונה שלא שולמה עד סוף 2005 ועילת התביעה התגבשה לכל המאוחר בשנת 2005. התביעה שבפני הוגשה בחלוף 10 שנים ממועד זה. עוד נטען כי כל הצעדים שננקטו בעבר בגין חוב הארנונה ננקטו נגד המנוח בלבד, ולא נגדה. לטענתה של הנתבעת נקיטת ההליכים נגד המנוח אינם מעכבת או עוצרת את מירוץ ההתיישנות. הנתבעת הצרה על כך שהתובעת בחרה לנקוט הליכים נגדה ולא נגד שותפו של בעלה המנוח או נגד החברה.