ת"א 53477-06-11 גומל נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

1.לפני בקשת הנתבעת להמציא למומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט את תקליטורי המעקב שהוצגו במהלך שמיעת הראיות.

2.התובע נפגע בתאונת דרכים מיום 15.12.09 . התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה.

3.הועדה הרפואית של המל"ל העריכה את נכותו של התובע בשיעור של 40% בגין הגבלה ביישור ברך ימין. יש לציין, כי בפני הועדה הרפואית עמדה חוות דעת מטעם התובע, אשר המליצה על קביעת נכות בשיעור זה.

4.התובע טען בתביעתו לתחולת הרישא של סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 (להלן – "חוק הפיצויים") לפיה, מחייבת קביעת המל"ל בדבר נכותו הרפואית בהיותה קביעה על פי דין.

5.הדיון בתביעה התנהל בהתאם וביום 17.09.2013 החלה שמיעת הראיות בפני המותב הקודם (כב' השופט קידר). ביום 6.11.2013 הושלמה שמיעת הראיות. במהלך חקירתו הנגדית, הוצגו בפני התובע קלטות מעקב, אשר צולמו על ידי חוקרי הנתבעת. הקלטות הוגשו כראייה בתיק ואף נחקרו החוקרים אשר ביצעו את המעקב.

6.לאחר תום שמיעת הראיות, הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור המבוססת, בין היתר, על תקליטורי המעקב מהם עולה, כך נטען, כי קיים פער משמעותי בין המצג שהציג התובע בפני רופאי הועדה הרפואית של המל"ל לבין מצבו כפי שנצפה בתקליטורים.

7.בית המשפט, לאחר שצפה בתקליטורים בהנחיית בית המשפט המחוזי, שניתנה במסגרת בר"ע שהגישה הנתבעת, קיבל את הבקשה, התיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ומינה מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת התובע. התובע הגיש בר"ע על החלטה זו, אשר נדחתה ללא צורך בתגובה.

8.ב"כ הנתבעת ביקש להעביר לעיון המומחה מטעם בית המשפט את תקליטורי המעקב. ואילו ב"כ התובע התנגדה לכך.

בהחלטה מיום 3.9.2014 הורה כב' הש' קידר בהאי לישנא:

"באשר לבקשה למסירה קלטות המעקב למומחה הרפואי הרי קלטות אלה יש לראותם כמסמכים שמותרים להגשה מאחר ואין בהם חוות דעת ( ראה רע"א 3782/1)".