פאעור נ' ח'ליל ואח'

השאלה העיקרית העומדת לפתחו של בית המשפט בתובענה זאת היא – האם התובעת מכרה שטח מקרקעין (1/24 – כ-1578 מ"ר) בגוש: 19770 חלקה: 13 באדמות שעב (להלן: "המקרקעין") לנתבע 1 (להלן: "עבד"), בהתאם להסכם מכר מיום 16.9.2001 (להלן: "ההסכם") שנערך על ידי הנתבע 2, עו"ד במקצועו (להלן: "עו"ד אבו יונס").

2.טענותיה היחידות של התובעת בכתב התביעה (ראו פרק "טיעון משפטי" בכתב התביעה) הן כדלקמן:

• היא לא חתמה על ההסכם.

  בנדון הדגישה התובעת כי היא נוהגת מאז ומתמיד לחתום על מסמכים בטביעת אצבע כיוון שאינה יודעת קרוא וכתוב, ועל ההסכם מופיעה חתימתה הלכאורית בכתב יד (ולא בטביעת אצבע). לכן זאת אינה חתימתה;

• היא לא קיבלה כל תמורה מכוח ההסכם, על אף שנרשם בהסכם כי קיבלה 10,000 ₪ וחתימתה על ההסכם מאשרת קבלת התמורה האמורה;

• היא לא חתמה על הצהרת דיווח (מש"ח) לרשות המסים על העסקה נשוא ההסכם, ולא ברור כיצד אימת עו"ד אבו יונס, עורך ההסכם הלכאורי, את חתימתה על מסמכי המש"ח.

  3.כבר כעת נדגיש כי כתב התביעה, כמו גם תצהירה של התובעת (ת/5), חף מכל טענות על פגם בכריתת הסכם דוגמת טעות ו/או הטעיה ו/או עושק. לכן גם לא נחקרה התובעת על פגמים כאמור במסגרת חקירתה הנגדית.

  לנקודה זאת חשיבות רבה, שכן בסיכומיה טענה התובעת לראשונה גם טענה חלופית, והיא – כי חתמה על ההסכם תוך טעות, הטעיה ועושק (סעיפים 8+43+45 לסיכומי התובעת).

  לכאורה עסקינן בהרחבת חזית אסורה, וכך טענו הנתבעים בסיכומיהם. לנקודה זאת נתייחס בהרחבה להלן.

   

  רקע וטענות התובעת (כמפורט בכתב התביעה ובתצהיר התובעת ת/5):

  4.התובעת היא הבעלים הרשום של המקרקעין;

  5.כשנתיים טרם חתימתה על תצהירה (הינו בשנת 2019 לערך, שכן תצהירה נחתם בשנת 2021) בתה איבתיסאם פאעור (להלן: "איבתיסאם") באה אליה ואמרה לה, כי בעת שהיתה באחת האדמות שבבעלותה לצרכי מסיק זיתים, הגיעו אליה אנשים וטענו כי רכשו את האדמה הזאת ממנה.

  6.היא הכחישה באוזני בתה את מכירת האדמה האמורה, ופנתה לבא כוחה עו"ד זכי כמאל (להלן: "עו"ד כמאל") עם בתה ויסאם חוסין (להלן: "ויסאם") לבדוק הענין.

  7.עו"ד כמאל הציג לה מסמכים עליהם כביכול היא חתומה בכתב יד (להבדיל מטביעת אצבע), לרבות ההסכם, מהם עולה לכאורה כי מכרה את המקרקעין לעבד. באותה פגישה גם הציג לה כי מכרה אדמות נוספות לאחרים.