ת"א 53392-09-14 אלנתנוב נ' ילנה ואח'

לפני בקשת התובע (להלן: "המבקש") לפסילת חוו"ד המומחה או לחילופין לתת למומחה הוראות לפעול לפי המוסכם על הצדדים, בטענה שהמומחה הגיש חוו"ד שאיננה קשורה לתפקידו ולמינוי שקיבל כפי שהוגדר על ידי הצדדים, כך לשיטת המבקש. המבקש טוען שהמומחה טעה כאשר קבע בחוו"ד שהוא "קונס" אותו כהגדרתו של המבקש, בסכום של 63,000 ₪ בגין טיב ביצוע הליקוי כאשר לא קיבל סמכות כהגדרת המבקש מהצדדים לקבוע "קנס" מעין זה. לטענתו, המומחה גם טעה כאשר קבע בחוו"ד שהנתבעים ( להלן: "המשיבים" ) נאלצו לבצע הוצאות בגין עבודות שלא בוצעו ו/או הושלמו על ידי הקבלן והעריך את הסכום בסך של 17,297 ₪., כאשר לא הוצגו למומחה קבלות או אישורים לביצוע עבודות השיפוץ. לטענת המבקש, העובדה שהמומחה נתן חוו"ד בנושא שלא הוסמך לכך ומבלי שהוצגו בפניו קבלות, מטילה צל כבד על עבודתו ויש לפסול את חוו"ד.

לטענת המבקש, קביעת המומחה כי איננו ממליץ, בניגוד להסכמות הצדדים, שהמבקש יבצע את התיקונים של ליקויי הבניה אולם יש לחייבו בתשלום עלות התיקונים, מלמדת שחוו"ד מגמתית, ופסולה, שכן המומחה פעל בניגוד למינוי ולהנחיות בימ"ש, לפיהן התיקון יעשה בהנחיתו ופיקוחו של המומחה.

לאור המפורט לעיל טוען המבקש כי על בימ"ש לקבוע שהמומחה חרג מסמכותו ופעל בצורה מגמתית כנגד התובע. לחילופין עותר המבקש לכך שבימ"ש יפסול חלקים מחוו"ד ויקבע שסעיף ד לחוו"ד ניתן בחוסר סמכות ולבטל את "הקנס" אותו הטיל המומחה על התובע. כן מבקש לבטל את הקביעה שהמבקש לא יוכל לבצע את התיקונים ולבטל את הסכומים שפסק המומחה בסעיפים 17-50 לחוו"ד שכו על המומחה היה לקבוע כיצד יבוצע התיקונים ע"י המבקש.

המשיבים עותרים לדחיית הבקשה וטוענים, שהמומחה לא חרג מסמכותו וקביעותיו מסייעות לבימ"ש ולצדדים לראות את דרך הפתרון. לגרסתם, גם אם חרג המומחה מתפקידו, לא מדובר בחריגה ממתחם הסבירות שכן חוו"ד מצביעה על יכולת התיקון, עלויות שווי הנזקים והליקויים.

לטענת המשיבים, יתכן וקביעת המומחה שיש להורות למבקש לשלם למשיבים על דרך הקיזוז ולא לתקנו כיוון שיתכן שהתיקון, איננו אפשרי או שהמבקש שלא ידע לזהות את הליקויים לא יכול לתקנם בפרט כאשר מדובר בליקויים שקל לשיטת המשיבים לאתרם. לגבי הטענה שעל המומחה לקבוע מה הסכום שמגיע למבקש בלבד ולא לקבוע עלות הנזקים, טוענים המשיבים, כי כל בר דעת יודע שעל המומחה לקבוע עלותם של הליקויים ולכן על המומחה להתייחס לשווי עלותם לתמחר אותם. בניגוד לנטען ע"י התובע, למומחה ניתן היתר לקבוע את שווי הנזקים, עלות תיקונם וחלוקת הכספים שבמחלוקת.

לגבי הטענה של המבקש לפיה לא הוצגו בפני המומחה אישורים או קבלות שמעידים על הוצאות המשיבים, טוענים האחרונים כי הוצגו בפני המומחה אישורים וקבלות להוצאות השלמת הבניה. המומחה מוסמך לקבוע אלו סכומים יופחתו, מדובר בעבודות שהיה על התובע לבצע ולא עשה כן. לטענת המשיבים המומחה טעה בחישוב נזקיהם הכספיים כיוון שלא לקח בחשבון את שכר המפקח ועלות האיטומים שעלותם עולה על 100,000 ₪.

המבקש חוזר בתשובתו על טיעוניו לפיהם חרג המומחה מהסמכות שניתנה לו בבקשה המוסכמת ע"י הצדדים למנות מומחה.

דיון:

ההלכה הפסוקה קובעת כי חוות דעת מומחה לא תיפסל ככל ולא מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, ואשר יש בו כדי לגרום לעיוות דין לבעל הדין הנדון ( ראה רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (4) 673 ןע"א 3358/91 סהר בע"מ נ' ציון, [פורסם בנבו] תק-על 91(3), 2903 (1991) ורע"א 7714/05 כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה, [פורסם בנבו] תק-על 2006(1), 1736 (2006), רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, (לא פורסם, [פורסם בנבו], 21/10/07)."

כן, לא יורה בית המשפט על פסילת חוות דעת מומחה במינוי בית המשפט שפעל בהגינות ובתום לב. כן נקבע בהלכה הפסוקה כי לא כל שגגה או תקלה יביאו לפסילת חוות הדעת (ראה רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ ,[פורסם בנבו] תק-על 97(3), 1051 (1997).

עוד נקבע כי "...בתי המשפט מייחסים מהימנות גבוהה לחוות הדעת של המומחים שמונו מטעמם. על מנת שחוות דעת מומחה תיפסל יש צורך בחשש ממשי למשוא פנים, ובפגיעה בשיקול דעתו של המומחה, ואין די בחשש זניח."

הלכה היא, כי חוות-דעת של מומחה, המוגשת לבית המשפט, הינה בגדר ראייה ככל ראייה אחרת, אשר שיקול הדעת האם להסתמך עליה ובאיזו מידה, מסור לבית המשפט (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז), בעמוד 224).

כן נקבע בפסיקה כי חוות-דעת "אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו" (ע"א 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ ואח', פ"ד מז(5), 170, עמ' 171). בהתאם לכך, רשאי בית המשפט להתייחס רק לחלקים מסוימים ממנה בהחלטתו, ולהתעלם מאותם חלקים בהם חרג המומחה מסמכותו.

שוכנעתי שאין מדובר במגמה או חוסר תום לב של המומחה אלא בעבודה שביצע במסגרת תפקידו, בחריגה אחת. לאחר עיון בכתב המינוי מיום 3.12.15 ,בטענות הצדדים ובתגובת המומחה לבקשת הפסילה מצאתי שיש לבטל בחוות הדעת, רק את הקביעה של חיוב המבקש בתשלום "בגין טיב ביצוע לקוי ( 10% )", שכן על המומחה היה לבדוק את הנזקים שנגרמו למשיבים כתוצאה מעבודת המבקש. המומחה לא הוסמך לקבוע ממצא לגבי "טיב הביצוע" כפי שהגדיר זאת.

את תיקונים יבצע המבקש לפי הוראות המומחה בחוות דעתו, בהתאם למוסכם בין הצדדים בהודעה משותפת שהוגשה לבית המשפט ביום 3.12.15.

חיוב המבקש בתשלום בגין הוצאות המשיבים בגין עבודות השיפוץ שביצעו לאחר שהמבקש לא ביצע אותן ישאר על כנו שכן מדובר בחלק מהנזקים שנגרמו למשיבים כתוצאה מהתנהלות המבקש.