ת"א 53318-10-15,ת"א 54391-10-15

לפניי שתי בקשות למתן סעדים זמניים על רקע סכסוך בקשר לזכויות הבעלות והחזקה בדירה מסוימת בשועפאט.

1. אין מחלוקת כי על המקרקעין הנדונים מצוי מבנה שבו מספר דירות, ובכלל זה שתי דירות בקומה הראשונה ושתי דירות בקומה השנייה. התובע בת"א 53318-10-15, הוא הנתבע בת"א 54391-10-15 (להלן: "התובע") מתגורר באחת הדירות בקומה הראשונה. דירה נוספת בקומה הראשונה, כמו גם אחת הדירות בקומה השנייה, מושכרות לאחרים (ע' 1, ש' 14-27 לפרוטוקול). המחלוקת בין הצדדים נסבה על דירה נוספת בקומה השנייה (להלן: "הדירה שבמחלוקת").

2. התובע טען כי הוא בעל הזכויות במקרקעין הנדונים וזאת בהיותו אחד מיורשי אביו שהיה אחד מבעלי הזכויות בהם ומכוח הסכם משנת 2007 שעשה עם אחות אביו, שאף היא הייתה אחת מבעלי הזכויות. כן טען התובע כי הוא שהחזיק ומחזיק במקרקעין מזה שנים. בבקשתו טען כי הנתבע בת"א 53318-10-15, הוא התובע בת"א 54391-10-15 (להלן: "הנתבע") מנסה להשתלט בימים אלה על המקרקעין תוך הצגת מצג שווא כי הוא בעל זכויות בהם. על רקע זה עתר בבקשתו ליתן צו זמני שיאסור על הנתבע, בין היתר, להיכנס ולתפוס חזקה במקרקעין. יש לציין כי על אף הניסוח הרחב בבקשה, בדיון הבהיר בא כוח התובע כי הצו הזמני שהתבקש נסב אך על הדירה שבמחלוקת (ע' 6, ש' 15-16 לפרוטוקול).

3. הנתבע טען כי הוא בעל הזכויות במקרקעין הנדונים. זאת מכוח הסכם רכישה מחודש מרץ 2015 שבמסגרתו רכש את הזכויות במקרקעין ממי שהיא, ככל הנראה, אחות אחרת של אבי התובע, שהייתה באותה עת – כך לפי הטענה – בעלת מלוא הזכויות במקרקעין. כן טען כי בד בבד עם הסכם הרכישה קיבל הנתבע לידיו את החזקה בדירה שבמחלוקת, היא אחת הדירות על המקרקעין שרכש. כשבועיים קודם להגשת בקשתו של הנתבע נפטרה מי שממנה רכש הנתבע את הזכויות. לטענת הנתבע, הוא מסר לתובע, לפי בקשת התובע, את מפתחות הדירה על מנת שהתובע יוכל לקיים בדירה את מנהגי האבלות. בתום ימי האבל השיב התובע לידי הנתבע את מפתחות הדירה אלא שיומיים קודם להגשת הבקשה, בעת שביקש הנתבע להיכנס לדירה, הופתע הנתבע לגלות כי התובע החליף את מנעולי הדירה על מנת למנוע ממנו להיכנס אליה. על רקע זה עתר הנתבע ליתן צו זמני שיורה לתובע, בין היתר, להימנע מלהפריע לו לעשות שימוש בדירה.

4. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשתי הבקשות (ע' 1, ש' 11-12 לפרוטוקול). הדיון התקיים היום. במהלך הדיון נחקרו בקצרה התובע והנתבע. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם. על יסוד התמונה הכוללת שהובאה לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנתבע להתקבל, זאת כפי שיפורט להלן.

5. הזכויות במקרקעין – שני הצדדים הציגו מסמכים לתמיכה בטענותיהם לזכויות במקרקעין. לא זה השלב להכריע בטענותיהם. עם זאת יצוין כי המסמכים שהוצגו על ידי הנתבע – לוח התביעות של פקיד ההסדר הישראלי – נחזים להיות מאוחרים בזמן ביחס למסמכים מהם ביקש התובע להיבנות (וראו גם דברי ב"כ התובע בע' 4, ש' 8 לפרוטוקול). טענות התובע כי מי מטעם הנתבע שינה את המסמכים אצל פקיד ההסדר הועלו בעלמא (ע' 4, ש' 4 לפרוטוקול). כל אלה יכולים להקרין, לכאורה, על טענות התובע בעניין. לכך יש להוסיף כי לשיטת התובע עצמו דמי השכירות ששולמו בגין הדירות המושכרות לא שולמו לידיו אלא לידי אחות אביו ממנה רכש הנתבע, כך לטענתו, את הזכויות והיא עצמה התגוררה בדירה שבמחלוקת (ע' 1 , ש' 14-27 לפרוטוקול). עניין זה מציב קושי לכאורי מסוים בכל האמור בטענתו כי הוא בעל מירב הזכויות במקרקעין. מכל מקום, אין באמור כדי לקבוע מסמרות בשאלת הזכויות. ברי כי קמה בעניין זה שאלה הראויה לבירור.