ת"א 53274-06-13 עמר נ' גבסי ואח'

בבקשתם מיום 26.2.2015, ביקשו הנתבעים כי בית המשפט יורה על פסילת המומחית בתחום הפסיכיאטריה שמונתה מטעם בית המשפט וזאת לנוכח העובדה שלטענתם, התובע המציא לה מסמכים שלגביהם נקבע במפורש, כי נאסר להציגם למומחים שבית המשפט מינה. כן ביקשו, כי בית המשפט יורה על השהיית בדיקת התובע גם בידי המומחה בתחום האורתופדיה, שגם לו, כך נטען, הומצאו מסמכים שהמצאתם אליו נאסרה.

בהחלטה מאותו יום (26.2.2015) נקבע, כי עד מתן החלטה בבקשה יימנעו שני המומחים מעיון במסמכים המפורטים בבקשה או מהסתמכות עליהם, ונקבעו מועדים להגשת תגובת התובע ותשובת הנתבעים לתגובתו.

תגובת התובע הוגשה ביום 12.3.2015 והנתבעים השיבו ביום 31.3.2015.

הרקע לבקשה ולהחלטה ועיקרי טענות הצדדים

2.התובע נפגע בתאונת דרכים, אשר המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל) הכיר בכך שהייתה זו גם תאונת עבודה. בהתאם לכך, וועדה רפואית לעררים של המל"ל (להלן – ועדת המל"ל) קבעה את דרגת נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מהתאונה. בתביעתו הנדונה, עתר התובע לחייב את הנתבעים, בעל הרכב והמבטחת, לפצות אותו בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים) בשל נזקי הגוף שנגרמו לו עקב תאונה.

בבקשתם מיום 31.7.2014 ביקשו הנתבעים כי על-פי סעיף 6ב בחוק הפיצויים, תינתן להם רשות להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה לעררים. לאחר שהוגשו תגובת התובע (מיום 18.9.2014), שהתנגד לבקשה, ותשובת הנתבעים (מיום 6.10.2014) ניתנה ביום 28.10.2014 החלטה המקבלת את בקשת הנתבעים.

הנימוק העיקרי לקבלת הבקשה הייתה העובדה שנמצא כי הנתבע הציג לוועדות הרפואיות של המל"ל מסמכים רפואיים אשר מהווים חוות-דעה רפואיות מטעם התובע, וכי מצב זה עומד בניגוד לתכלית ההסדר לקביעת דרגת נכות של נפגע בתאונת דרכים, כפי שנקבע בחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו מכוחו (ראו פסקאות 10-6 בהחלטה האמורה).

בקשת רשות ערעור שהגיש התובע אל בית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א 29404-11-14) על ההחלטה המתירה הבאת ראיות לסתירת קביעות ועדת המל"ל, נדחתה בהחלטת בית המשפט (כבוד השופט ארנון דראל) מיום 5.12.2014.

3.משהתקבלה הבקשה להתיר הבאת ראיות לסתירת קביעות וועדת המל"ל, נקבע כי ימונו מומחים בתחום הפסיכיאטריה ובתחום האורתופדיה וכי בשלב זה תישא הנתבעת בשכרם (שם, פסקה 10).