ת"א 5327-09 כהן נ' אליהו

התובע, עו"ד בהכשרתו ובמקצועו, מייצג בין היתר את בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק"). הבנק פתח באמצעות התובע תיק הוצל"פ נגד הנתבע במסגרתו התבקש מימוש משכון שנרשם על ביתו של הנתבע וזאת בשל חובות שצבר הנתבע בבנק. תיק הוצל"פ זה מתנהל למעלה מ- 15 שנים במהלכם הוגשו על ידי הנתבע בקשות שונות, כולל בקשות בטענת "פרעתי". הנתבע טוען כי אין לו חוב כלפי הבנק ובוודאי לא בסכומים להם טוען הבנק. במסגרת דיון בטענות אילו דחה כב' רשם ההוצל"פ (כתוארו אז) נמרוד פלקס בקשה בטענת פרעתי שהגיש הנתבע וחייב את הנתבע בשכ"ט הבנק בסך 7,500 ₪. הנתבע שלח למשרד התובע שיק ששם הנפרע בו היה "בנק המזרחי". התובע שלח, לפי האמור בכתב התביעה, את פקידת משרדו להפקיד את השיק לחשבון בנק שמספרו *** שהנהנה בו הוא הבנק וזאת בהתאם להוראה שקיבל מהבנק. כאשר הפקידה הגיעה לבנק היא התבקשה על ידי פקיד הבנק להוסיף לצד שם הנפרע בשיק את המילים "כהן שלום" וזאת משום שבחשבון הנאמנות הנ"ל מופיע שמו של התובע כמי שמנהל את החשבון. הפקיד החתים את גב השיק בחותמת "זיכינו" אך השיק חולל באי פירעון. השיק חולל בתחילה בשל כך שההיסב לא היה תקין, הבנק הפקיד אותו שוב ואז הוא חזר מהסיבה שנעשה בשיק שינוי אסור (הוספת המילים "כהן שלום"). לטענת התובע הוא לא ידע כלל על כל מהלך העניינים המתואר לעיל. היינו, הוא לא ידע ששמו "כהן שלום" הוסף על השיק והדבר נודע לו רק לאחר שחולל השיק. לאחר שהשיק חולל נדרש הנתבע לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו במזומן ומשלא עשה כן נפתח תיק הוצל"פ לגביית סכום השיק (ההוצאות).

בעקבות כך פנה הנתבע לגורמים שונים כשהוא טוען נגד התובע שהלה זייף את השיק. פניות אילו מהוות, לטענת התובע, לשון הרע שהוציא נגדו הנתבע ובשל כך הגיש התובע את התביעה נשוא תיק זה.

לטענת התובע, הנתבע פנה ל- 3 גורמים שונים כשהוא טוען שהתובע זייף את השיק. הפניות היו כדלקמן:

א. הגשת תלונה למשטרת ישראל ביום 23.3.09 בה האשים הנתבע את התובע בזיוף השיק, קבלת דבר במרמה, בזיוף בכוונה לקבל דבר במרמה ובשימוש במסמך מזוייף בכוונה לקבל דבר במרמה.

ב. ביום 25.3.09 פנה הנתבע למנכ"ל הבנק כשהוא טוען שהתובע זייף את השיק בהוספת המילים "כהן שלום" כמוטב והפקיד את השיק לחשבונו הפרטי. הנתבע כתב במכתב שהוגשה בגין כך תלונה במשטרה וכן שהתובע הודה בכתב שהוא זה שזייף את השיק.

ג. ביום 25.3.09 שלח הנתבע מכתב תלונה ללשכת עורכי הדין כאשר תוכן התלונה דומה לתוכן המכתב שנשלח למנכ"ל הבנק. הכותרת ב- 2 התלונות האחרונות היתה זהה "עו"ד שלום כהן – זיוף וגניבה".

התובע טוען כי הנתבע ידע שלא היתה לתובע כל כוונה לגנוב סכום כלשהו והוא פרסם את הפרסומים הנ"ל רק בשל כוונתו לפגוע בתובע, בעסקו ובמשלח ידו. מדובר במכתב שיקרי שנכתב למנכ"ל של הלקוח הקבוע המרכזי של התובע – בנק מזרחי – שבוודאי נועד רק על מנת לפגוע בתובע ובעבודתו מול הבנק. לטענת התובע פעולותיו של הנתבע נעשו בחוסר תום לב מבלי לנסות לברר תחילה את העובדות המפורטות במכתביו ובתלונותיו ומבלי לנקוט בכל אמצעי ולו מינימלי כדי לבחון את אמיתות הפרסומים.

התובע טוען עוד כי השיק לא נפרע לכן ברור שלא נלקח דבר תוך זיוף. וכן טוען התובע כי גם אם הטענה שהמילים "כהן שלום" הוספו על ידו היתה נכונה, אין בה כדי להוות זיוף.

התובע איפוא הגיש תביעה זו בגין פרסום לשון הרע על ידי הנתבע כנגדו כאשר בגין כל פרסום תובע התובע את הסכום המקסימלי הניתן לתביעה ללא הוכחת נזק (אף שלטענת התובע נזקיו בגין הפרסומים גבוהים הרבה יותר).

הנתבע הגיש כתב הגנה, תביעה שכנגד והודעות לצד ג'.