ת"א 53246-12-12 סיבוני נ' רייזמן ואח'

לפניי בקשה לחייב התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים.

רקע

1.התובע ואשתו היו בעלים של 2 מגרשים במבשרת ציון. במהלך השנים 2001-2006 ייצגו הנתבעים את התובע בנוגע לפיתוח מגרשים אלו. ייצוג התובע על ידי הנתבעים הופסק ביוזמת התובע.

משלא קיבלו הנתבעים את שכר טרחתם, הגישו הנתבעים בשנת 2006 תביעה לתשלום שכר טרחה בסך 1.7 מיליון ₪. הנתבעים זכו בתביעה, וערעור שהגיש התובע לבית המשפט המחוזי, נדחה ביום 07.11.12. כחודש לאחר פסק הדין בבית משפט המחוזי, ביום 26.12.12 הגיש התובע את התביעה דנן.

2.התובע טען בתביעתו לרשלנות בעבודת הנתבעים שגרמה לו לנזקים גדולים. כך למשל נטען להפסד הסכם קומבינציה בשל רשלנות הנתבעים, לצורך שנוצר למכור בהפסד חלק משטחי המסחר במקרקעין ולצורך להתדיים עם הנתבעים.

משיקולי אגרה הועמדה התביעה על סך של 2 מיליון ₪ וזאת אף שנטען בכתב התביעה להפסד העולה על 10 מיליון ₪.

3.כחודש לאחר הגשת כתב ההגנה בתיק הגישו הנתבעים בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה לתשלום ההוצאות בתיק. לאחר שהליך המהו"ת הסתיים ללא הצלחה, חזרו הנתבעים על בקשתם.

4.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי ,התשמ"ד – 1984, קובעת : " בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע" ( להלן:"התקנות").

לבית המשפט שיקול דעת נרחב בבואו להחליט אם לחייב תובע בהפקדת ערובה. שיקולים אלה פורטו ונוצרו בפסיקה , בכללם: סיכויי התביעה ומידת מורכבותה, הגשת התביעה בתום לב , שיהוי בהגשת התביעה והתנהלותה, היקף ההתדיינות הצפוי ושיקולים שעניינם זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין (ראו למשל: רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ (02.03.09))

5.בכתב ההגנה העלו הנתבעים טענות בדבר מעשה בית דין וטענות מקדמיות נוספות, אולם כיוון שהנתבעים לא עמדו על בירור טענות אלו, אין צורך להכריע בטענות לעת הזאת.

בנוגע לסיכויי התביעה יש להיזהר מלחרוץ את הדין לגופו של תיק (ראו למשל: רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ ( 17.04.01)).

לעת הזאת אין הכרח לדון בשאלת סיכויי התביעה וזאת לנוכח התוצאה הסופית. ואולם כבר עתה יוער שעל התובע לצלוח בהמשך הדרך משוכות של מעשה בית דין והתיישנות.