ת"א 53236-10-15 פרץ ואח' נ' קיבוץ מעגן ואח'

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה, שיהוי והתיישנות וכן בטענה כי חלק מהסעדים הנתבעים הם סעדים כספיים במסווה של סעד הצהרתי.

רקע עובדתי

1.התובעת מס' 1 (להלן: ליטל"), ילידת 1981, הבת של התובעת מס' 2 (להלן: "אירית"). אירית היא חברת קיבוץ מעגן מזה 38 שנים, ושתי התובעות מתגוררות מאז ומתמיד בקיבוץ מעגן. ליטל מוכרת על ידי המוסד לביטוח הלאומי כמי שסובלת מנכות רפואית בשיעור של 40% ומדרגת אי כושר בשיעור המזכה אותה בקצבה מלאה. בכתב התביעה טענו התובעות, כי קיבוץ מעגן הפלה את ליטל לרעה לעומת ילדים אחרים של חברי הקיבוץ, שהתקבלו לחברות בקיבוץ בהגיעם לגיל 18, וזאת על רקע הנכות הפיזית והמוגבלות מהן היא סובלת. לטענתן, הקיבוץ התעלם לאורך כל השנים מדרישותיהן של התובעות להעלות את עניינה של ליטל להצבעה באסיפה הכללית לצורך קבלתה לחברות בקיבוץ, התעלם מזכויותיה, הפלה אותה לרעה ורמס את זכויותיה במשך כל השנים. לטענתן, ביום 26.2.2012 פנתה אירית מספר פעמים, בכתב ובעל פה, למר חיימקה מנהל הקהילה, בבקשה להביא לדיון את נושא הקבלה לחברות של ליטל ובן זוגה ובתאריך 9.6.2014 פנתה שוב בכתב לחיימקה, וביקשה ממנו להסדיר את מעמדה של ליטל ולהעניק לה דירת מגורים המתאימה לצרכיה, אך פניותיה אלו לא נענו. זאת על אף שבתאריך 2.6.2014 נשלחה לבעלה של ליטל דרישה לתשלום עבור בני זוג של חברים, דרישה המהווה הודאה מצד הקיבוץ בדבר חברותה של ליטל בקיבוץ. לעניין מעמדן של הנתבעות 2-5 נטען, כי מדובר באגודות שיתופיות חקלאיות בע"מ מיסודו של קיבוץ מעגן, והן נתבעות מאחר שלא ידוע לתובעות מהו חלקן של נתבעות אלה בנכסי הקיבוץ ועל כן, התביעה נגדן מוגשת מחמת הזהירות.

2.על יסוד הנטען לעיל, עתרו התובעות מבית המשפט ליתן סעד הצהרתי לפיו זכאית ליטל לקבלה לחברות בקיבוץ מכוח התנהגות ולכל הזכויות הרטרואקטיביות הנובעות מכך, כולל השוואת תנאים לבני קיבוץ אחרים בני גילה ושיוך דירת מגורים בת 4 חדרים בגודל של 80 מ"ר לפחות, אשר תותאם לצרכיה. כן עתרו התובעות לאפשר להן לפצל את סעדיהם לשם מימוש זכויותיהן, אשר אינן נכללות בסעד ההצהרתי.

הבקשה

3.הנתבעים טענו בבקשה, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, שכן על פי תקנון האגודה לא ניתן להתקבל לחברות בקיבוץ מכוח התנהגות, שכן תקנון הקיבוץ קובע באופן מפורש, כי "על אף האמור בכל דין לא יראו אדם כחבר הקיבוץ אלא אם התקבל לחברות על פי סעיף 28 לתקנון זה, אפילו נהג ונהגו בו כחבר הקיבוץ במשך תקופה סבירה". סעיף 28 לתקנון קובע, כי אדם יתקבל לחברות בקיבוץ רק לאחר שהאסיפה הכללית דנה בעניינו והצביעה בעד קבלתו לחברות ברוב של 2/3 מהמצביעים. מאחר שעניינה של ליטל מעולם לא נידון בפני האסיפה הכללית ומעולם לא אישרה האסיפה הכללית את קבלתה לחברות, אין עילה למתן הסעד ההצהרתי המבוקש על ידה.

הנתבעים טענו עוד, כי התביעה התיישנה, שכן ליטל הגיעה לגיל 18 כבר בשנת 1999, דהיינו לפני כ- 16 שנים ועל כן, עילת התביעה, ככל שקיימת, נולדה בהגיעה לגיל זה, כך שתקופת ההתיישנות חלפה בשנת 2006 לכל המאוחר.

לעניין הטענה בדבר סעד כספי במסווה של סעד הצהרתי טענו הנתבעים, כי הסעדים שלפיהם מבקשת ליטל להצהיר כי היא זכאית למלוא זכויותיה הרטרואקטיביות ל- 16 שנות וותק ולחלוקת דיווידנדים שנתיים באופן רטרואקטיבי הם סעדים כספיים באופן מובהק במסווה של סעד הצהרתי. מאחר שליטל יכולה להגיש תביעה כספית לסעד מוגדר, אין כל סיבה המצדיקה הגשת תבעיה לסעד הצהרתי.

הנתבעים טענו עוד, כי דין התביעה נגד הנתבעות 2-5 להימחק על הסף בשל העדר עילה והעדר יריבות. לטענתן, אירית הינה חברה של הנתבע מס' 1, קיבוץ מעגן, ואילו הנתבעות 2-5 הן חברות בע"מ, שאין להן כל נגיעה לסכסוך נושא התביעה.