ת"א 53204-08-15 ג'בן נ' ג'בן ואח'

מונחות בפני שתי בקשות שהגיש התובע – בקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט ובקשה לצו זמני האוסר על בניה במקרקעין נשוא התובענה על-ידי בנו ונכדו של הנתבע 1.

הרקע הרלוונטי להגשת הבקשות יתואר להלן בקצרה.

התובע הגיש תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 41 בגוש 16625 בטורעאן (להלן – המקרקעין), כנגד יתר הבעלים הרשומים של המקרקעין, ובהם הנתבע 1 שהוא אחיו של התובע. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למתן סעד זמני אשר יאסור על בניה חדשה במקרקעין עד להכרעה בתביעה. בבקשה כפי שהוגשה צויין כי על המקרקעין קיימים מבנים, כי התובע איננו מחזיק בפועל בחלק כלשהו של המקרקעין וכי בניה נוספת על המקרקעין תמצא את אפשרויות הבניה בהם ותותיר את התובע ללא אפשרות לנצל את זכויותיו הקנייניות ככל שתתקבל התביעה. עוד צויין בבקשה כי בנו ונכדו של הנתבע 1 מתעתדים להתחיל בבנייה במקרקעין לאחר שבקשתם להיתר בניה אושרה על-ידי רשויות התכנון.

ביום 30.8.15 ניתן צו זמני במעמד צד אחד אשר אסר על הנתבע 1 לבצע על בניה במקרקעין והבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים. לקראת הדיון הוגשה תגובה מטעם הנתבע 1 בה התנגד הוא למתן הצו המבוקש. בתגובה נטען כי בין התובע והנתבע 1 ששררו בעבר יחסי שותפות עסקית, במסגרתה רכשו הם קרקעות במשותף. בין היתר רכשו את המקרקעין נשוא התביעה וכן חלקות נוספות סמוכות. בהמשך התעורר סכסוך ביניהם והם ביקשו לסיים את השותפות. לפי הטענה, הם ערכו מדידה מוסכמת של כלל נכסי המקרקעין שרכשו וערכו חלוקה שווה שלהם, באופן שלכל אחד מהם יהיו זכויות בלעדיות במחצית מהמקרקעין. לפי טענת הנתבע 1, בהתאם להסכמה זו הזכויות במקרקעין נשוא התביעה (חלקה 41) נתונות כולן בידיו ולתובע אין בהם כל זכות. בדיון שנערך ביום 8.9.15 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה עקרונית בדבר מתווה להכרעה במחלוקת, לפיה ימונה מודד שיהיה מקובל על שני הצדדים ואשר יערוך בדיקה של מכלול נכסי המקרקעין שנרכשו במשותף והאם החזקה בפועל בהם על-ידי שני הצדדים משקפת חלוקה שווה, וככל שלא כך - יקבע מנגנון לאיזון הזכויות. עוד הוסכם כי בתוך 7 ימים יגישו הצדדים הסכם מפורט לעניין זה, תוך ציון שם של מודד מוסכם, וכי עד להחלטה אחרת יעמוד הצו שניתן במעמד צד אחד בתוקפו, תוך ששמורה זכות הנתבע 1 להגיש בקשה מחודשת לביטולו בצירוף תצהיר מפורט כדין (יצויין לעניין האחרון כי הבקשה המקורית לביטול הצו הארעי הוגשה ללא תצהיר מפורט כמתחייב, אלא תצהיר תומך בלבד). להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

הצדדים לא הגישו הודעה בהתאם להחלטה שניתנה. לאחר מספר אורכות והתראות, מהן התעלמו הצדדים, ומשלא ניתן היה לקדם את הטיפול בתיק, הוריתי על מחיקת התביעה מחוסר מעש. לאחר הגשת בקשה משותפת של שני הצדדים לביטול המחיקה, בה הודיעו הם כי חרף מו"מ ממושך שניהלו לא עלה בידם להגיע להסכמות, הוריתי ביום 1.2.16 על ביטול המחיקה, תוך שהובהר כי הצו הזמני עומד בתוקפו. ביום 12.4.16, לאחר שחרף חלוף אורכה נוספת שניתנה לנתבע 1 לא הוגשה כל בקשה מטעמו לעניין הצו הארעי, קבעתי כי הוא יעמוד בתוקפו כצו זמני עד להכרעה בתביעה.

חלפו להם כארבע חודשים מאז אותה החלטה אחרונה, וביום 13.10.16, הגיש התובע שתי בקשות דחופות, הן הבקשות שבפני - בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ובקשה לצו מניעה זמני. לפי הנטען בבקשות, חרף קיומו של הצו הזמני האוסר על בנייה במקרקעין, החלו בנו ונכדו של הנתבע 1 בערב יום הכיפורים לבצע פעולות בניה במקרקעין, לרבות חפירה וקידוחים לקראת יציקה. לבקשה לצו זמני צירף התובע את השניים הנ"ל בגדר משיבים. בהודעה מטעם הנתבע 1 שהוגשה באותו יום אושרה למעשה עובדת תחילת ביצוע עבודות בניה במקרקעין על-ידי בנו ונכדו של הנתבע 1, תוך העלאת טענה כי הדבר איננו אסור לפי הצו הזמני, כפי שיפורט בהמשך. בהחלטה 13.10.16 נאסר על השניים הנ"ל לבצע כל בנייה במקרקעין, תוך שהובהר כי במקביל טענות הצדדים ביחס לתחולת הצו המקורי עליהם שמורות להם.