ת"א 53177-06-11 דאוד נ' קזעורה ואח'

רקע ועובדות;

1.התובע הגיש תביעה זו כנגד הנתבעים לפיצויים מוסכמים וכן חובות בגין צריכת מים וחשמל וכן הוצאות נוספות כמפורט בכתב התביעה, זאת על פי חוזה שכירות בלתי מוגנת מיום 22.4.98, של דירה שבבעלותו ברחוב העוגן 26א' חיפה, שהושכרה לנתבעים.

2. הנתבעים כפרו בתביעה וכן בסכומי הפיצוי הנטענים וטענו לקיזוז בגין הוצאות שהוצאו על ידם ואשר על התובע לשלמם לפי חוזה השכירות. תביעת פינוי נפרדת שהוגשה ע"י התובע כנגד הנתבעים בת"א 10126-06-09 התקבלה וניתן כנגדם פסק דין של פינוי ביום 15.12.09. במסגרת פס"ד זה הכריע ביהמ"ש גם בכל טענות הנתבעים לגבי איכות המושכר ולגבי טענותיהם לקיזוז ודחה אותם.

3.ביום 28.11.13 ניתנה החלטה לעיכוב הליכים בשל הליכי פש"ר כנגד הנתבע 1. החלטה בדבר ביטול הילכי הכינוס ופש"ר ניתנה ביום 27.1.14.

ביום 24.2.14 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה כי יינתן פסק דין עפ"י סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984, כאשר הצדדים קובעים סכומי רצפה בשיעור של 0 שקלים וסכומי תקרה בשיעור של 150,000 ₪ וזאת לאחר הגשת הסיכומים והמסמכים מטעם כל אחד מהם.

4. התביעה שבפניי מבוססת למעשה על פיצוי מוסכם לפי סעיף 7 ב' להסכם השכירות דהיינו על פיצוי מוסכם בסך 100 דולר ליום עבור כל יום של פיגור בהחזרת המושכר.

בעוד שהתובע טוען כי יש לשלם לו את מלוא הפיצוי המוסכם עליו הוסכם מבקשת הנתבעת 2 כי בית המשפט יעשה שימוש בסעיף 15 א' לחוק החוזים בשל הפרת חוזה ויפחית את סכום הפיצויים שכן הם נקבעו ללא יחס סביר לנזק שיכלו הצדדים לראות בעת כריתת החוזה.

דמי השכירות החודשיים שנקבעו במקרה זה היו בסך של 3,000 ₪ לחודש בתקופת השכירות הראשונה ואילו הפיגור מקנה לכאורה לתובע 100 דולר לחודש סכום הגבוה ביותר מפי שלוש מדמי השכירות החודשיים. יתרה מזאת טוענת הנתבעת כי מגיעה לה לקזז את ההוצאות שהוציאה בגין אחזקת המושכר והתיקונים בו מדמי השכירות.