הריבית להיוון פיצויים לנפגעי גוף

מבוא

1. התובע, יליד 28.12.1989, נפגע בהיותו בן 22, בתאונת דרכים שארעה ב- 17.8.2011. בעת התאונה רכב התובע על אופנוע במסגרת עבודתו.

    

2. תוצאות התאונה היו קשות. התובע איבד את הכרתו ונמצא בשטח מחוסר הכרה, הוא הורדם, הונשם והועבר במסוק לבית החולים הדסה, כאשר נגרמו לו פגיעות רבות ומפושטות, שברים ופגיעה מוחית. מגבר צעיר, שעתידו לפניו, הפך התובע למוגבל מבחינה פיזית ובעיקר מבחינה קוגניטיבית. אף שבמהלך עדותו של התובע בבית המשפט, שנשמעה בחקירה ראשית ונגדית (ולא על דרך של הגשת תצהיר עדות), קשה היה שלא להתפעל מהצלחת הליך השיקום שעבר, עדיין תחושת ההחמצה מהפער בין מצבו כיום לבין הצפוי לו בעתיד אלמלא נפגע הייתה בלתי נמנעת.

    

3. הנתבעת, מי שביטחה את האופנוע בביטוח חובה, אינה חולקת על החבות לשאת בנזקי התובע, והמחלוקת ממוקדת בשומת הפיצוי המגיע לו בשל פגיעתו בתאונת הדרכים. לצד המחלוקת שעניינה רכיבי הנזק מתעוררת, גם הפעם, השאלה האם לא הגיעה העת לשנות את אחוז הריבית שעל פיו מהוונים כספי הפיצוי.

    

4. לבדיקת התובע מונו חמישה מומחים רפואיים בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה, הפסיכיאטריה, הכירורגיה ורפואת השיקום. בהמשך לחוות הדעת הרפואיות הגישו הצדדים חוות דעת נוספות שבהן נדונו היבטים שונים בהערכת הנזק: עלויות צרכי השיקום, הניידות והתאמת הדיור. הצדדים הוסיפו והגישו חוות דעת של מומחים בתחום הכלכלה ושוק ההון, שהתייחסו לאחוז הריבית הנכון להיוון כספי הפיצוי העתידיים.

    

5. שמיעת הראיות כללה את עדות התובע בחקירה ראשית ונגדית וכן את חקירתם הנגדית של אמו, אחיותיו, דודו, מורה שלימדה אותו בבית הספר התיכון, ומי שמסייע לו כעת. מבין המומחים הרפואיים נחקר רק אחד, המומחה בתחום הנוירולוגיה, ומבין המומחים האחרים נחקרו אלה שנתנו חוות דעת בשאלת אחוז הריבית, שכן הצדדים הסכימו להגשת חוות הדעת בנושאי העלויות השונות ללא חקירה נגדית. ישיבות ההוכחות התקיימו בימים 15.2.17 ו- 16.2.17. ביום 5.3.17 נחקר המומחה בתחום הנוירולוגיה. בעקבות חקירתו נקבע כי התובע ייבדק על ידו פעם נוספת. למרות זאת, הצדדים קיבלו בשבוע שלאחר מכן את הצעת בית המשפט לייתר את הבדיקה הנוספת ולהסכים לשינוי בגובה אחוזי הנכות. משכך הושלמה שמיעת הראיות, והסיכומים נשמעו ביום 23.3.17.