ת"א 5313-04-15 שליאפינטוך נ' טרביש ואח'

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין – השתק פלוגתא.

1.התובע (המשיב מס' 2) הגיש נגד המבקשת ונגד נתבעים נוספים תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי הוא ביחד עם אשתו לשעבר, המשיבה מס' 3, רכשו מהמבקשת ומבעלה לשעבר (המשיב מס' 1) את זכויותיהם בדירה ברח' השיקמה 3 בנצרת עילית, הידועה כחלקה 3, גוש 16355 (להלן: הדירה). התביעה מבוססת על הסכם מכר מיום 7.7.1996 שנערך ונחתם על פי הנטען על ידי התובע ואשתו לשעבר (הרוכשים) מצד אחד ועל ידי המבקשת ובן זוגה לשעבר (המוכרים) מצד שני.

2.בבקשה נטען, כי דין התביעה להידחות מחמת השתק פלוגתא. לטענת המבקשת, במסגרת ההליכים שהתנהלו בינה לבין בן זוגה לשעבר, המשיב מס' 1, התקיים דיון בפני בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, שבו נקבע באופן מפורש, כי ההסכם מיום 7.7.1996, שעל פיו מבסס התובע את תביעתו, הוא הסכם פיקטיבי. קביעה זו, כך נטען, מחייבת את התובע על אף שלא היה צד בהליך הקודם מאחר שעניינו יוצג על ידי המשיב מס' 1 ומאחר שהוא (התובע) הוזמן כעד באותו הליך.

3.דין הבקשה להידחות.

4.מעיון בפסק הדין עולה, באופן הברור ביותר, כי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לא הכריע בזכויות התובע בדירה, הוא לא התיימר להכריע בזכויות התובע בהתאם להסכם המכר, וכי קביעתו סויגה במפורש באופן שמאפשר לתובע להגיש את התביעה לבית משפט זה, ולהוכיח את זכויותיו הנטענות. כך למשל, בסעיף 57 לפסק הדין קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי "...מאחר והקונים לא צורפו להליכים אלה והם הצד הרלבנטי לתביעה, אני מעכבת את ביצוע פירוק השיתוף בדירה ל- 90 יום במהלכם, יהיו רשאים מי מהקונים לנקוט בהליך המתאים לעניין דירה זו". גם ההוראות האופרטיביות של פסק הדין סויגו בהתאם, ובסעיף 82ד.(1), המתייחס לדירה נושא התביעה, נקבע כי "פירוק השיתוף יעוכב למשך 90 יום, על מנת לאפשר לקונים הנטענים, ה"ה ליאוניד שליאפינטוק וזינאידה פיקס, לנקוט בהליך המתאים לעניין זכויותיהם הנטענות בנכס זה".

עולה, אם כן, כי בית המשפט לענייני משפחה לא הכריע במחלוקת שבין התובע כאן לבין המבקשת ויתר הנתבעים, וקביעותיו לא התיימרו להכריע בזכויות התובע ובת זוגו לשעבר בדירה נשוא המחלוקת. קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה נגעו אך ורק לבעלי הדין שהופיעו לפניו, דהיינו למבקשת ולמשיב מס' 1 ולאיזון המשאבים ביניהם. משכך הם פני הדברים, דין הבקשה לדחיית התביעה מחמת קיומו של השתק פלוגתא להידחות.

5.זאת ועוד, מעיון בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עולה, כי קביעתו לעניין איזון המשאבים בדירה נושא התביעה התבססה על העובדה, כי הדירה עדיין רשומה על שם המבקשת ובן זוגה, וקביעותיו לעניין תוקף ההסכם ולעניין טענת הפיקטיביות שלו הייתה בגדר אמרת אגב או בגדר קביעה שלא הייתה נחוצה לצורך ההכרעה בתביעת איזון המשאבים. כך למשל, בסעיף 56 לפסק הדין קובע בית המשפט לענייני משפחה, כי "..משהדירה רשומה בלשכת רישום המקרקעין ע"ש הצדדים, אני מורה על פירוק שיתוף בנכס זה". הנה כי כן, ההוראה על פירוק השיתוף בדירה התבססה על העובדה כי היא עדיין רשומה על שם בעלי הדין שהתדיינו בפני בית המשפט לענייני משפחה ואין לקביעה זו ולא כלום עם טענות התובע כאן לזכויות בדירה ולקביעות שעניינן תוקף ההסכם שהוצג.

6.יתרה מכך, הכלל הוא שמעשה בית דין מחייב בעל דין (או חליפו) שהיה צד להליך הקודם ושנקבעו לרעתו ממצאים כאלה ואחרים. במקרים חריגים יכיר בית המשפט במעשה בית דין נגד בעל דין שלא היה צד להליך הקודם. כך למשל, כאשר קיימת קרבה משפטית בין בעל הדין בהליך החדש לבין בעל הדין בהליך הראשון וכאשר האינטרס של בעל הדין בהליך החדש היה מיוצג באותו הליך. בנסיבות אלה ניתן להכיר במקרים המתאימים בקיומו של השתק פלוגתא גם נגד בעל דין שלא היה צד להליך הראשון.