ת"א 53061-01-12

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975

מחלוקת על הנזק.

רקע

1. ב – 1.3.11 רכב התובע על אופניו ונתקל בדלת רכב פתוחה. כתוצאה מכך נפל ארצה ונחבל בכתף ובזרוע ימין. בחדר מיון אובחנה חבלה בכתף ימין ללא ממצא גרמי. בבדיקותיו במרפאה אורטופדית ב - 10.3.11 וב – 28.11.11 התלונן התובע על כאבים ונמצאה רגישות מצד ימין. מיפוי עצמות הדגים קליטה מוגברת באזור מפרק הכתף ואולטרא-סאונד הדגים צביטה [תגובה לכאב, י. ה.] במבחן דינאמי. התובע טופל בפיזיותראפיה ועל אף היעדר ממצאים נוספים, פרט לרגישות, המשיך להתלונן על כאבים בעיקר במאמץ.

2. לאחר הגשת התביעה נבדק על ידי מומחה בית המשפט ד"ר ברצ'ילון. המומחה מצא שהתובע נקע בתאונה את עצם הבריח.

2.1. הממצא היחיד – רגישות באזור השריר. המומחה התרשם שהתובע מגזים בתלונותיו על כאבים ועוצמתם. מהממצאים האובייקטיביים עולה שככל שקיימת מגבלה תפקודית, מדובר במגבלה מינימאלית לרבות בעיסוקו.

2.2. במרבית המקרים צפוי המטופל להחלים בתוך 5 שנים. במהלך ההחלמה עשויים להופיע סימפטומים אשר מעל ל – 90% משמעותיים ונסבלים היטב. לעיתים נדירות מתפתחים שינויים ניוונים במפרק ובחלקם מתלווה כאב הגורם לירידה ברמת הפעילות. לעיתים נדירות יותר עלולה להתפתח שחיקה במפרק מלווה בכאב. בהיעדר החלמה, ייזקק לטיפול שמרני. ב – 13% מהם ייזקק לניתוח.

2.3. המומחה העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 5% בהתאם לסעיף 39 [3] לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956 ["התקנות"].

2.4. נכויות זמניות: 100% ל – 3 שבועות, 50% לחודש וחצי ו 20% לחודש וחצי.