ת"א 53035-05-11 אלטמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ח.פ 520017450

התובע, יליד 28.5.76, נפגע ביום 6.4.10 בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה.

אין חולק כי הנתבעת חייבת לפצות את התובע בגין נזקי התאונה. המחלוקת מתמקדת בשיעורם של נזקים אלה.

הנכות הרפואית

על מנת לבחון אם לתובע נותרה נכות בעקבות התאונה, מונו מומחים רפואיים בשלושה תחומים: פרופ' מיכאל סודרי בתחום האורטופדיה, ד"ר אמיר גורי בתחום הא.א.ג. ופרופ' בועז וולר בתחום הנוירולוגיה.

פרופ' סודרי קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 19%: בגין הגבלה קלה בתנועתיות הצוואר – 10%, ובגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני - 10% נוספים.

ד"ר גורי קבע שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין טנטון תמידי.

פרופ' וולר קבע שלתובע לא נותרה נכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה. פרופ' וולר נחקר בחקירה נגדית על ידי התובע, ובחקירתו עמד על קביעתו בחוות הדעת. התובע אינו משלים עם קביעתו של המומחה, וטוען שנותרה לו נכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה – 30% בגין נוירולוגיה אוקסיפטלית ו-20% בגין תסמונת תעלה קרפלית קלה. אני דוחה את הטענה.

ההלכה הפסוקה לגבי סטיה מחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט קובעת:

"נוכח מעמדו המיוחד של המומחה כידו הארוכה של בית המשפט לעניינים שברפואה, ואף שבית המשפט חופשי לסטות מחוות דעתו, הרי שבמצב הדברים הרגיל, בית המשפט יעשה כן כחריג, במשורה ומטעמים מבוררים. זאת, להבדיל ממצב בו הערכאה הדיונית מאמצת את חוות דעתו של המומחה, גם אם לא נחקר אודותיה. אך טבעי הוא, שכאשר הערכאה הדיונית דוחה את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, היא תעשה כן, לאחר שניתנה למומחה הזדמנות להסביר ולהבהיר את חוות דעתו. למיצער, מקום שבית המשפט סבור כי המומחה טעה, שומה עליו לשקול אם יש צורך במינוי מומחה נוסף, מקום בו מתעורר ספק" (ע"א 8513/12 שלמה אברהם נ' עילית חברה לביטוח בע"מ ואח' (18.3.13) בפסקה 8 לפסק דינו של השופט עמית).