ת"א 53011-05-11 ע.א. נ' ע.א. ואח'

1. ענייננו בתביעה לנזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2.התובעת, ילידת 1983, מורה במקצועה, נחבלה כהולכת רגל בתאונת דרכים ביום 2/1/2011 (להלן: "התאונה"). התובעת פונתה לבית-חולים אי.מ.מ.ס, ביום התאונה, ובבדיקתה התברר כי נגרם לה שבר בברך ימין ושבר בשוק שמאל, אושפזה, גובסה בשתי הגפות התחתונות, ושוחררה רק ביום 10.1.11.

3. התובעת נעדרה מעבודתה, כתוצאה מהתאונה, למשך 4 חודשים.

4.מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר נמרוד רוזן (להלן: "המומחה"), אשר בדק את התובעת, וקבע כי נותרה לה נכות אורתופדית צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 12.25%, על-פי הפירוט הבא:

* 10% בגין ההגבלה הקלה בטווח תנועות הכיפוף בברך ימין והדלדול השרירי בהיקף שרירי הירך והשוק ימין בהשוואה לשמאל, לפי סעיף 35(1)(ב).

* 2.5% בגין הצלקת המכערת והרגישה על פני שוק ימין, לאחר הפעלה ב- 1/4 של סעיף 75(1)(ב).

5.בתחילה, הנתבעת 2 עמדה על כפירתה בחבות לאירוע הנטען, אך בישיבה שהתקיימה ביום 16/9/2014, ב"כ הנתבעות הודיע, כי הם חוזרים בהם מהכפירה באירוע התאונתי, בכפוף לקבלת אישור ממשרד הרישוי, בדבר תוקף רישיון הנהיגה של הנתבעת 1 נכון ליום האירוע, ובכפוף לכך יכירו בכיסוי הביטוחי.

6. לאחר שלא הייתה הסכמה בעניין גובה הנזק, התקיימה ישיבת הוכחות בה שמעתי את עדותה של התובעת ושל גב' רג'א עבד אלהאדי (להלן: "רג'א"), אחותה של התובעת. מטעם הנתבעת לא הובאו עדויות, 5, ובאותו יום סיכמו ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

נכות רפואית, ונכות תפקודית: 

7. ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לתפקודית, כאשר המונח האחרון משמש לתיאור השפעת הנכות הרפואית על תפקוד הנפגע בכל תחומי החיים. יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש הנזק של גריעה או אובדן כושר השתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי והעיקרי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע. אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה. בין הנתונים שיש להביא בחשבון לצורך קביעת נכות תפקודית של נפגע ספציפי הם גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע, ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" (ראה: ע"א 2577/14 וערעור שכנגד פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11/1/15), וההפניות ששם). על מידת הזהות או השוני בין הנכות הרפואית לזו התפקודית אני מפנה גם ל(ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792 (1995)). נפסק כי בהיעדר ראיות אחרות עשויה הנכות הרפואית ללמד על שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגע, אולם יש לבחון תמיד את מידת "התפקודיות" של הנכויות הרפואיות ואת המאפיינים הספציפיים של המקרה ושל הנפגע (ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (31/1/08)).

8.המומחה קבע, כי לתובעת נותרה, נכות אורתופדית צמיתה בעקבות התאונה בשיעור 12.25%, כאשר מעיון בנכויות שנקבעו לה, ניתן לראות שהנכות בשיעור 10%, בגין ההגבלה הקלה בטווח תנועות הכיפוף בברך ימין והדלדול השרירי בהיקף שרירי הירך והשוק ימין בהשוואה לשמאל, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

התובעת העידה, כי אינה יכולה להרים דברים כבדים, היא הייתה אדם ספורטאי ועשתה המון הליכות, מאז לא יכולה. עוד העידה, כי לרוב בחורף ובתנאי קור היא מרגישה כאבים ברגל ומתקשה לקום. בבית-הספר אינה יכולה להסתובב כמו שצריך בין התלמידים בכיתה, היא יושבת והתלמידים באים אליה, ונתנה דוגמא שעתה היא נשענת על הדלפק לפניה תוך כדי עמידה.

התובעת ילידת 21/12/1983, וכיום היא קצת מעל גיל 31.5. התובעת עבדה כמורה עובר לתאונה, והמשיכה באותו תפקיד גם כיום. עבודה מעין דא, דורשת ממנה יכולות קוגנטיביות ופיזיות כלליות. יכולתה הקוגנטיבית לא נפגעה. יחד עם זאת, הגבלה, ולו קלה בטווח תנועות הכיפוף בברך ימין והדלדול השרירי בהיקף שרירי הירך ושוק ימין בהשוואה לשמאל, יש בהם בכדי להשפיע על תפקודה כמורה, כמי שנדרשת לא פעם במסגרת תפקידה להתכופף, לעמוד ממושכות על רגליה או להסתובב בין התלמידים.