ת"א 53003-11-13 בריאליאנט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.         לפניי עתירת המבקש למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדי ובתחום הנוירולוגי, וזאת לצורך בדיקת נכותו של המבקש, שנותרה לו מ-3 מתאונות דרכים שונות שעבר התמבקש, לטענתו, בתאריכים: 3.4.08 (להלן: "התאונה הראשונה"); 12.10.08 (להלן: "התאונה השניה"); 26.12.09 (להלן: "התאונה השלישית"). לטענת המבקש, התאונות הראשונה והשנייה ארעו בהיותו נוסע בשני רכבים שונים – שהמשיבה 1 ביטחה את השימוש בהם; ואילו התאונה השלישית נגרמה בהיותו הולך רגל כאשר נדרס ע"י רכב שלישי – אותו ביטחה המשיבה 3.

2.         לטענת המבקש נפגע הוא בתאונות הראשונה והשנייה בעיקר בעמוד השדרה הצווארי, ואילו בתאונה השלישית נפגע הוא בעיקר בחזה השמאלי – ואובחנו אצלו שברים בצלעות, וכן ברגל השמאלית. לטענת המבקש, בעקבות הפגיעות הרבות משלושת התאונות סובל הוא מכאבים והגבלה בתנועות הצוואר הגב ורגל שמאל.

המבקש מפנה לחומר הרפואי שיש בו, לטענתו, ראשית ראיה לנכות הן בתחום האורטופדי והן בתחום הנוירולוגי, והכל כתוצאה מן התאונות מושא התביעה.

3.         המשיבה 1 מתנגדת למינוי המומחים הרפואיים. לטענתה, למשיב לא נותרה כל נכות כתומאה מן התאונה.

המשיבה 3 מתנגדת אף היא למינוי המומחים. לטענתה, בתחום האורטופדי לא נותרה למבקש כל נכות, וכן התיעוד הרפואי שצורף מתייחס לחצי השנה שלאחר קרות התאונה, ומיני אז ובמשך 3 שנים, אין כל תיעוד לתלונות של המבקש, ועל כן אין רצף טיפולי. בתחום הנוירולוגי טענה המשיבה 3 כי אין כל מסמך המתעד נכות או חשד לנכות כלשהי, וכן ישנו חשש לפגיעה נוירולוגית מן התאונה הראשונה, ועל כן לא הראה המבקש אף ראשית ראייה לנכות המצדיקה מינוי בתחום זה. המשיבה 3 עתרה כי ככל שיוחלט על מינוי מומחה, יש להשיאת שכרו על המבקש.

4.ביום 19.8.14 הוריתי לצדדים ליתן תגובתם לאפשרות לפיה יחליט בית המשפט בבקשה על סמך החומר המצוי בתיק, כאשר אי מתן תגובה תהווה הסכמה לאפשרות זו, והצדדים לא הגישו כל תגובה.

דיון והכרעה

5.         לאחר שעיינתי בחומר הרפואי המונח בפניי באתי למסקנה, כי קיימת בפניי ראשית ראיה המספיקה למינוי המומחה בתחום האורטופדי.

6.         כידוע גישת הפסיקה בתחום מינוי מומחה רפואי בתביעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא גישה ליברלית. לעניין זה ראו: רע"א 1338/90 - גבריאל שיק נ' מטלון רונית ואח' פ"די מד (2), 216 בו קבע בית המשפט העליון את ההלכה לפיה:

"בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אין בדברי אלה לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט."

הדרישה אינה אך ורק לראשית ראיה לקיומה של נכות אלא גם לראשית ראיה לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה, אולם, כיוון שהדרך היחידה להוכחת טענות בעניין שברפואה במסגרת תביעה לפי חוק הפיצויים היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנטייה היא להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראיה, כך שבית המשפט עשוי להסתפק בהקשר זה גם ברמת סבירות נמוכה לקיומו של קשר סיבתי (ראו: רעא 4911/09 ‏ ‏ סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' אליעזר כשרי (טרם פורסמה, ניתנה 29.07.09)).

7.         לגבי התחום האורטופדי: עיינתי בחומר המונח בפני והגעתי למסקנה, כי ראוי למנות מומחה בתחום האורטופדי. התרשמתי כי קיימים בחומר הרפואי המונח בפני ממצאים אובייקטיבים המהווים ראשית ראיה לקיומה של נכות אצל המבקש. ראו, בין היתר:

-מכתב שחרור מבית החולים בני ציון, לפיו על פי הדמייה ורנטגן ישנו שבר בצלע מס' 8.

-הפנייה לפיזיותרפיה מיום 6.1.10 אותה ערכה ד"ר אירית וייסמן, ובה אבחנה לפיה סובל המבקש מהגבלה בתנועות הירך.

-תוצאות בדיקת MRI מיום 9.5.10 מהן עולה כי קיים קרע חלקי בלברום (סחוס בירך).