ת"א 52973-12-14 כהן ואח' נ' הרטוב לוי בע"מ ואח'

לפני בקשה לעיכוב הליכים ולהעברת ההליך לבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות.

1.התובעים הינם בני זוג, תושבי קיבוץ זיקים. בשנת 2009 ביקשו התובעים לבנות את ביתם בשכונת ההרחבה של קיבוץ זה. לצורך כך התקשרו עם הקבלן, אליו הופנו ע"י נציגי הקיבוץ. בין הצדדים נחתמו מספר הסכמים, שבהם תניות שיפוט שונות.

א.בהסכם למתן שירותי בניה שנערך בין התובעים לקבלן, הוגדרה עבודת בניית הבית, תקופת הבנייה, תמורתה ואיכותה. בסעיף 13 להסכם נקבע כי במקרה של חלוקי דעות ימונה בורר מוסכם, ובהעדר הסכמה- ימונה מהנדס שימונה ע"י לשכת המהנדסים והאדריכלים.

ב. בהסכם לביצוע עבודות פיתוח ותשתיות בין אותם צדדים, הוגדרו עבודות הפיתוח הסביבתי ותמורתן הכספית. כאן, הוקנתה סמכות השיפוט היחודית לבית המשפט המוסמך בתל אביב.

ג.הסכם נוסף נחתם בין התובעים, לאחר שעברו תהליך מיון וקליטה, לקיבוץ. בהסכם, קיבלו על עצמם התובעים, התחייבויות הנוגעות למעמדם כתושבי שכונת הרחבה מבלי שתוקנינה להם זכויות חברי הקיבוץ. בסעיף11 להסכם זה, הוסכם כי חילוקי הדעות בין הצדדים בכל הנוגע לכתב ההצטרפות, יבוררו בבוררות לפני רשם האגודות השיתופיות.

ד.הסכם אחר, הסכם הצטרפות, בין התובעים ל"מתיישבי זיקים- אגודה להתיישבות קהילתית אגודה שיתופית בע"מ (נתבעת 2- שנמחקה), החיל על התובעים את תנאי הסכם האגודות ותקנון האגודה, הגביל את יכולת העברת הזכויות של הבית לצד ג', אלא אם עמד בתנאי המיון הנדרשים, וכו'. גם בהסכם זה נקבעה תניית בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות.

2.בתביעה שהגישו התובעים נטען על ידם כי הוטעו לחשוב שהינם חייבים לבנות את ביתם באמצעות הקבלן, בעוד שבפועל, עמדה להם זכות להתקשר עמו בהסכם הפיתוח הסביבתי בלבד, ואת הבית, יכולים היו לבנות בעצמם, ולחסוך על ידי כך עלויות תקורה שונות.

באשר לפיתוח הסביבתי, נטען כי למרות האיסור של רשות מקרקעי ישראל לגבות למעלה מ 100,000 ₪, נדרשו לשלם 42,000 ₪ נוספים.

עוד נטען כנגד הקבלן כי בבית קיימים ליקויי בניה ולא הושלמה בניית המחסן.

3.בנוסף לקבלן ולקיבוץ, נתבעה גם מועצה אזורית חוף אשקלון. בתביעה כנגדה נטען כי היא אמונה על הפיקוח על הקיבוץ וכי עצמה עיניה והתעלמה מהנעשה בתחומה.

התביעה הוגשה לסכום של 700,000 ₪, הכוללים את הפרשי עלויות בניית הבית, ליקויי הבניה למיניהם, וגביית יתר בגין עבודות הפיתוח. סעד זה, של השבת הפרש דמי הפיתוח בסכום של 47,905 ₪ נתבע מהקבוץ, מהקבלן ומהמועצה האזורית. יתר הסכומים נתבעו מהנתבעים 1,3 (הקיבוץ והקבלן)- בלבד.

4.לטענת הקיבוץ, מגיש הבקשה, כרכו המשיבים מספר עילות, כנגד מספר נתבעים, וצירפו באופן מאולץ ומלאכותי את המועצה האזורית, שבינה לבין התובעים אין התקשרות חוזית. לשיטתם, התעלמו התובעים מתנית הבוררות בהסכם הבנייה, כמו גם בשני ההסכמים הנוספים ונזקקו לסעיף השיפוט המופיע בהסכם אחד בלבד, הסכם עבודות הפיתוח.

לבקשת הקיבוץ הצטרף גם הקבלן. לשיטת המבקשים, מוסמך הבורר לבחון האם הוטעו התובעים בעת שחתמו על ההסכם לבניית ביתם, ואף את יתר הטענות הנטענות על ידי התובעים, בין לגבי תקיפת ההסכם, ובין לגבי סכומים שנגבו ביתר ו/או ליקויי בנייה.