ת"א 5297-11-13 אלמוג נ' שבת ואח'

1) עניינה של התביעה הוא עתירה לפצות את התובע בגין נזק שנגרם לרכבו בעטיה של תאונת דרכים מיום 4.7.13 (להלן: "התאונה"). התובע עותר לפיצוי בגובה 7,232 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

3) הפלוגתא המרכזית בתביעה דידן עוסקת בשאלת נסיבות קרות התאונה.

טענות הצדדים

4) התובע טוען בין השאר, כי ביום 4.7.13, רכב הנתבעים (להלן: "רכב הנתבעים"), שהיה נהוג על-ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנהגת") אשר מבוטח אצל הנתבעת 3 (להלן: "חברת הביטוח") פגע ברכבו שחנה בצד הכביש בעיר בית שמש. התובע טוען כי הפגיעה הייתה קשה והביאה להשבתת רכבו. בשל כך, ולאחר שסורבה תביעתו לפי ביטוח צד שלישי של רכב הנתבעים, תבע התובע את חברת הביטוח שמבטחת את רכבו וזו פיצתה אותו בגין הנזק הישיר. התובע עותר כעת לפיצוי בגין נזקו העקיף הכולל הפסד הנחת העדר תביעות בסך 1,153 ₪, הפסד פרמיה בגין ביטול הפוליסה בסך 3,325 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 1,454 ₪ ועוד 1,000 ₪ החזר הוצאות, ביטול זמן ונסיעות.

5) לעומת גרסה זו, הנתבעים טוענים בכתב הגנתם בין השאר, כי ביום התאונה, החליק רכב הנהגת על שמן ומים שהיו במקום וגרמו לאיבוד שליטה על הרכב, וכתוצאה מכך פגע רכב הנהגת ברכב התובע. לטענת הנתבעים, התאונה אירעה בשל התערבות גורם זר שלא היה בשליטת הנהגת. הנתבעים טוענים כי הסכומים שנטענו בכתב התביעה הם מופרזים ומוגזמים וכי התובע לא עשה די להקטנת נזקו.

דיון והכרעה

6) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם, שמעתי את עדויות עדיהם והתרשמתי מהם, ולאחר שנתתי את דעתי לסיכומיהם, נחה דעתי כי בדין לקבל את התביעה, כפי שיוטעם להלן.

7) למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים, וכך עולה ממכלול החומר הראייתי הקיים בתיק, כי רכב הנתבעים הוא הרכב שפגע ברכב התובע. בנסיבות אלו, אף שככלל, הנטל להוכיח את התביעה מוטל כל התובע שכן "המוציא מחברו עליו הראיה", אך מכוח הוראת סעיף 41 בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בנסיבות כגון-דא, הנטל יוטל על הנתבעים להוכיח כי לא הייתה התרשלות של הנהגת בקרות התאונה.