ת"א 52963-07-14 ש.כ. נ' ל.כ ואח'

תביעה זו עניינה תשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כניזוק משני בעקבות תאונת דרכים שארעה לבנו, אשר גרמה לו, לטענתו, לאוטם שריר הלב והסבה לו נזק פיזי ממשי.

תמצית העובדות

1. התביעה הוגשה נגד נהג הרכב – בנו של התובע שנהג ברכב בו ארעה התאונה (להלן גם: "הנפגע") וכנגד הנתבעת-2 - מבטחת רכב הנפגע (להלן: "הנתבעת"), בהתאם חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2. הצדדים חלוקים ביניהם בעניין אחריות הנתבעת לפצות את התובע כניזוק משני ובשאלת קיום התנאים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, בעניין רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן (30/7/1990)) (להלן: "עניין אלסוחה") ובפסיקה הרבה שבאה לאחריו.

3. בישיבת ההוכחות שנשמעה בתיק העידו התובע, הנפגע ואחיו, שליווה את התובע למקום התאונה. הנתבעת הסתפקה בהגשת תיק מוצגים מטעמה.

4. מן הראיות שהוגשו ונשמעו בתיק עלו העובדות הבאות:

   א.התאונה ארעה בתאריך 31/12/2010, בערב שבת, לאחר שבני המשפחה אכלו ארוחת ערב משפחתית. הנפגע, עזב את הבית ונסע לאחר הארוחה.

   ב.לערך בשעה 22:00, התקשר הנפגע לתובע ואמר לו שהיה מעורב בתאונת דרכים, ניסה להרגיעו וביקש ממנו שיבוא למקום.

   הנפגע, ציין בתצהירו, כי כאשר התקשר לאביו והזעיק אותו למקום התאונה, ניסה להרגיע אותו בטלפון שהכל בסדר, כי ידע שיבהל מאוד כשיגיע למקום ויראה את המראות בזירת התאונה.

   גם בעדותו חזר הנפגע על כך שבעת שיחת הפלאפון השתדל להרגיע את אביו (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 10/5/16, שורה 2, 15).

   ג.לטענת התובע, סבר שאם בנו מתקשר אליו כנראה מדובר במשהו רציני, שכן מדובר לטעמו בילד גדול שיודע להסתדר לבד (שם, עמ' 7, שורות 27-28).