ת"א 52923-12-10 רון ואח' נ' שוניה ואח'

1.ביום 1.11.15 ניתן פסק דין (כב' השופטת ענת ברון) בתביעה שעניינה הפרה של זכויות יוצרים. בהתאם לפסק הדין, חויבו הנתבעות 1 ו-2 [המבקשות] לשלם פיצויים לתובע בסך של 60,000 ₪ וכן הוצאות בסך של 25,000 ₪. כן התקבלה ההודעה לצד שלישי, שהגישה הנתבעת 2 כנגד הנתבעת 1, ולפיכך נקבע כי הנתבעת 1 תשפה את הנתבעת 2 בגין כל סכום שתישא בו מכוח פסק הדין. בנוסף, חויבה הנתבעת 1 לשאת בתשלום הוצאות הנתבעת 2 בסך של 15,000 ₪.

התביעה נגד הנתבעת 3 נדחתה, בהסכמה שבינה לבין התובע [המשיב]. כן נדחתה התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת 1 נגד התובע.

2.ביום 29.11.15 הגישה הנתבעת 1 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וביום 3.12.15 הגישה גם הנתבעת 2 בקשה דומה.

בהתאם להחלטתי מיום 13.12.15, עדכנה הנתבעת 1 כי ביום 21.12.15 הגישה ערעור על פסק הדין (ע"א 8822/15), והנתבעת 2 עדכנה את בית המשפט כי ביום 17.12.15 הגישה אף היא ערעור על פסק הדין (ע"א 8742/15).

3.בעקבות העדכון הנ"ל, ביקשתי את עמדת הצדדים "מדוע לא יורה בית משפט זה כי מעת שהוגש ערעור לבית המשפט העליון על המערערת להגיש עתה בקשתה לבית המשפט העליון וזאת לאור שינוי התקנות ראו ע.א. 8486/13 מצרי [16.1.14]" - ומשהוגשו אותן עמדות ניתנת החלטה זו.

4.אין חולק כי לפי הנוסח המתוקן של תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משהוגש ערעור (או בקשת רשות ערעור) נתונה בידי ערכאת הערעור הסמכות להורות על עיכוב ביצוע. מאידך גיסא, כל עוד לא הוגש ערעור (או בקשת רשות ערעור) נתונה סמכות זו בידי הערכאה הדיונית. ואולם, מהו הדין כאשר בקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לערכאה הדיונית - ולאחר מכן, ובטרם ניתנה החלטה בבקשה זו, הוגש ערעור לערכאת הערעור?

בעניין זה פסק בית המשפט העליון ב-ע"א 8486/13 מצרי נ' פאר (16.1.14), כב' השופט מלצר - כי:

"4. מהוראות תקנה 467 הנ"ל עולה באופן מובהק כי סמכותה של הערכאה הדיונית להוראות על עיכוב ביצוע החלטה שנתנה, מסורה בידה אך ורק עד להגשת ערעור על ההחלטה שעיכוב ביצועה מתבקש - ואילו מעת שהוגש הערעור (או בקשת רשות ערעור), מסורה הסמכות הבלעדית להורות כן, בידי ערכאת הערעור, והערכאה הדיונית שוב איננה מוסמכת להכריע בבקשה המונחת בפניה. עמדתי על כך בהחלטתי ב-ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד אייל ארנברג הנאמן על נכסי אברהם וייס (17.4.2013), שבה כתבתי כך: "...על-פי נוסחה החדש של תקנה 467 לתקסד"א, לבית המשפט שלערעור ישנה סמכות כללית ובלעדית להורות על עיכוב ביצועה של ההחלטה מושא הערעור, או בקשת רשות לערער, שהוגשו ועומדים לפניו (סמכות זו נתונה לבית המשפט שלערעור גם ללא תלות בשאלה אם התקיים דיון בערעור)" (...).

5. מכאן נובע, כי על מנת שהערכאה המבררת לא תיכשל במתן החלטה בחוסר סמכות - על בעל דין שהגיש בקשה לעיכוב ביצוע, לעדכן את הערכאה הדיונית בדבר הגשתו של ערעור (או בקשת רשות הערעור) על ההחלטה שעיכוב ביצועה התבקש, בד בבד עם הגשתו לערכאת הערעור." [ההדגשות אינן במקור]

5.ימים אחדים לאחר שניתן פסק הדין הנ"ל בבית המשפט העליון פסק בית הדין הארצי לעבודה - ע"ע (ארצי) 53191-010-13 אגוז המדבר בע"מ נ' דרורי (20.1.14) - כי מעת שהוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע לערכאה הדיונית סמכותה נמשכת, אף אם הוגש ערעור על פסק הדין טרם מתן החלטה.

אולם, אף לאחר מכן חזר בית המשפט העליון על הלכתו הוא (רע"א 6350/14 דסאו נ' ויזל (9.11.14), כב' השופט דנציגר).