ת"א 52880-03-16 שדה ואח' נ' אלגאוי ואח'

1.מדובר בתביעה הנוגעת לעבודות בנייה שביצע הנתבע מס' 1 (להלן – "הנתבע"), שהוא הבעלים של מגרש הצמוד למגרש התובעים בבנימינה. לטענת התובעים, הנתבעת מס' 2 (להלן – "הנתבעת"), נתנה לנתבע היתר בנייה שלא כדין לצורך ביצוע העבודות הנ"ל, וזאת בעיקר מאחר וההיתר לתחילת ביצוע עבודות ניתן בטרם חלף המועד להגשת ערר מטעם התובעים, ערר אשר הוגש בסופו של יום לוועדה המחוזית במועד הקבוע לכך בחוק (ערר מס' 82/16). התובעים ביקשו מתן צו מניעה קבוע, האוסר על הנתבע מלבצע ו/או להמשיך את עבודות הבנייה עד אשר יקבל היתר כדין. כמו כן, ביקשו התובעים סעד הצהרתי ולפיו ההיתר שניתן על ידי הנתבעת ניתן שלא כדין. טענה נוספת שבפי התובעים היתה שהעבודות לגביהן ניתן היתר מאפשרות לנתבע לבנות במקרקעין השייכים לתובעים, ולפיכך נתבקש צו האוסר על הנתבע לבצע כל עבודות הפוגעות לבעלות התובעים.

3.במסגרת ההליך הנוכחי ביקשו התובעים צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע להמשיך בביצוע העבודות. ביום 28.3.16 ניתן צו מניעה ארעי, ובהמשך הוגשה הודעה על הסדר בין התובעים לנתבע, ולפיה צו המניעה הארעי יישאר בתוקף עד למתן החלטה בערר הנ"ל שהגישו התובעים.

4.במקביל להליכים לפניי התנהלו מספר הליכים.

הליך אחד נגע לעתירה מינהלית שהוגשה על ידי התובעים, המבוססת על טענה להתנהלות לא סבירה של הנתבעת בנוגע למתן היתר בניה. יש לציין כי עתירה זו נמחקה על הסף ביום 24.11.16.

הליך אחר היה הערר הנ"ל שהגישו התובעים לועדה המחוזית לתכנון ובניה ביחס לעבודות מושא התביעה. ערר זה נדחה, ובעקבות כך הגישו התובעים עתירה מינהלית נוספת הנוגעת להחלטה הדוחה את הערר. יש לציין שהעתירה הנוספת תלויה ועומדת, אם כי לאחרונה דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את בקשת התובעים למתן צו ביניים שיאסור על הנתבע לבצע את העבודות מושא התביעה שלפניי.

5.נוסף לאמור יש לציין שהנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה שלפניי על הסף, כאשר טענתה העיקרית היא שלבית משפט זה אין סמכות עניינית למתן סעד שנוגע לחוקיות ההיתר שניתן לנתבע ביחס לעבודות מושא התביעה, וכי הסמכות בנדון נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

6.בישיבת קדם המשפט הראשונה לפניי, שהתקיימה ביום ,27.11.16 הודיעו התובעים כי אין טעם בהמשך ניהול ההליך הנוכחי, ולמעשה ביקשו למחוק את התביעה. אשר לסוגיית הוצאות, התובעים ביקשו לחייב את הנתבעת בהוצאותיהם בגין ההליך, הואיל ולשיטתם הם נגררו לנקוט בהליך שלפניי בשל הטעות של הנתבעת המתן היתר לתחילת עבודות לנתבע, טעות אשר לשיטת התובעים אינה שנויה במחלוקת.

הנתבע הסכים למחיקת התביעה, ואולם ביקש לחייב את התובעים בהוצאותיו, שכן לשיטתו הוא פעל כדין על פי היתר שניתן לו, והוא זה שנגרר להליך הנוכחי כאשר ממילא הוא הסכים להפסקת עבודות הבנייה ברגע שהתובעים הודיעו לו על הבעייתיות שלשיטתם קיימת ביחס להיתר. ב"כ הנתבע הוסיף וטען כי הוא הציע לתובעים חלופות שיש בהן כדי לייתר את הצורך בהמשך ניהול ההליך (לרבות הסכמה למתן תוקף של פסק דין להסדר הדיוני שהושג בהליך הביניים), ואולם הצעותיו נדחו.

הנתבעת ביקשה לחייב את התובעים בהוצאות, שכן לשיטתה כל ההליך שלפניי ננקט על ידי התובעים כנגד הנתבעת מתוך טעות, הואיל ולבית משפט זה מלכתחילה לא היתה סמכות לדון במתן סעד כנגד הנתבעת.

7.בנסיבות אלה דין התביעה להימחק, וכל שנותר על הפרק הוא עניין ההוצאות.