ת"א 52670-03-12 עיסא נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

1.לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, אשר תביעתו נדחתה בהסכמה, בהוצאותיה בגין ניהול ההליך.

2.תחילתו של הליך בכתב תביעה אשר הוגש ביום 6.9.2012 ועל פיו טען התובע כי ביום 23.10.2009 נפגע בתאונת דרכים מסוג "פגע וברח".

3.הנתבעת הכחישה את חבותה למן הרגע שהוגש כתב ההגנה מטעמה.

4.התובע עמד על ניהול ההליך ודבק בגרסתו כי התאונה אירעה וכי הוא נפגע בנסיבות המתוארות בכתב התביעה.

לא למותר לציין כי מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע כי נכותו בגין התאונה הנטענת עומדת על שיעור של 0%.

5.אשר על כן נקבע התיק לשמיעת ראיות.

6.ביום 18.2.2015 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה ועל פיה תדחה התביעה.

7.הנתבעת עמדה על הוצאותיה והגישה בנדון בקשה מסודרת.

8.אלה צורפו בבקשתה המסודרת ביום 24.2.2015 ממנה עלה כי נגרמו לנתבעת הוצאות בסך של 15,674 ₪.

10.הוצאות אלה כוללות בחובן ובעיקרן שכ"ט עו"ד ושכ"ט מומחה שמונה מטעם בית המשפט וכן הוצאות בגין איסוף חומר רפואי, הוצאות חקירה ועוד.

11.התובע השאיר פסיקת גובה ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט תוך שציין כי חסך זמן שיפוטי ניכר עת הסכים לדחיית התביעה.

12.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי כדי המסקנה כי יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, אולם לשם איזון הכף יש גם להתחשב בשלב בו הסתיים ההליך, בחסכון הזמן השיפוטי ובגורמים נוספים שיפורטו להלן.

13.בעל דין אשר זכה בדין זכאי דרך כלל כי הוצאותיו תפסקנה ואכן זהו הכלל ולשם כך אף נועדה שומת הוצאות כאמור בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות).

14.התקנות אף מביאות כדוגמא שיקולים שיכול בית המשפט לשקול עת הוא בא לשום את הוצאות הצד העותר להוצאות, ובהם הארכת הדיון שלא לצורך או בדרך בו ניהל הצד את ההליך.

15.אין המדובר ברשימה סגורה ולפני בית המשפט יכולים לבוא שיקולים מסוגים שונים העשויים להשפיע על גובה ההוצאות שתפסקנה.

לדידי, במקרם מסוימים כאשר תביעה מסוג זה נדחית בפסק דין מנומק, גובה ההוצאות הנפסקות לטובת הנתבע יכול ויישקף גם מגמה הרתעתית, בעיקר כאשר מדובר בנתבע שהינו גוף ציבורי או ממשלתי.