ת"א 52619-06-15 נלרסה ואח' נ' מאיסלאס ואח'

לפני בקשת נתבע שכנגד 3 להפרדת הדיון בתביעה שכנגד מהתביעה העיקרית בהתאם לתקנות 48 ו-53(ב) לתקנות סדר הדין. לטענתו, יש להורות על הפרדת הדיון כיוון שאין קשר בין הנטען בכתב התביעה המקורי לבין הנטען כנגד נתבע שכנגד 3, ככל, לדבריו שניתן להסיק מהכתוב כנגד התובעים שכנגד. לטענתו, אין כל קשר בין שתי התביעות ומדובר בניסיון נואל לחבר באופן מלאכותי בין שתי התביעות, כך שמדובר בתביעה טרדנית שאין בה ממש. לטענתו, לתובע שכנגד 2 אין כל יריבות איתו שכן כתב התביעה שכנגד איננו מגלה כל עילת תביעה כנגד הנתבע שכנגד 2. עוד לטענתו, הנזק הנטען בכתב התביעה שכנגד איננו זהה לנזק ולפיצוי הנטענים בכתב התביעה המקורי.

התובעים שכנגד עותרים בבקשתם לדחיית הבקשה להפרדת הדיון שכן בהתאם לתקנה 53(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 תביעה שכנגד תתברר במסגרת התביעה המקורית אלא אם כן מצא בית המשפט כי אין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית.

לשיטתם, הנתבע שכנגד 3 מתעלם מכך שנלרסה הנו הבעלים של "הגאזטה רומנסקה", טוף היא העורכת הראשית של העיתון אשר הכפישו את התובעת שכנגד מעל גבי העיתון. לגרסתם, יש לדון בשתי התביעות יחד כיוון שכל הכתבות נשוא מסע ההכפשות פורסמו באותה תקופה ( בשנים 2014-2015 ) ובאותו עיתון ( גאזטה רומנסקה ) והעדים בתובענה ובתובענה שכנגד צפויים להיות אותם עדים. מכאן שיש לפסוק בתביעה המקורית ובתביעה שכנגד באכסניה אחת.

הנתבע שכנגד 3 בתשובתו טוען כי כיוון שלא קיבל לידיו את כתב התביעה המקורי וכתב ההגנה איננו יכול לאמת את העובדות שנטענות בתגובה.

דיון:

תקנה 48 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984-מסמיכה את בית המשפט להורות על הפרדת הדיון שבפניו.

"הרשם מיזמתו או על פי בקשת נתבע, כי אין דרך נוחה לדון יחד או לפסוק יחד בעילות שאוחדו בתובענה אחת, רשאי הוא להורות על צמצום התובענה לאותן עילות שאפשר לדון או לפסוק בהן בדרך נוחה או על הפרדת הדיון או על דרך דיון אחרת שתיראה לו וכן להורות על התיקונים הכרוכים בכך."

.

ברע"א 2301/01, פז חברת נפט בע"מ נ' משה רשקס ואח', פ"ד נה(4), 245: נקבעה סמכות בית המשפט להורות על אופן ניהול הדיון בפניו.

"ככלל, תקנה זו מקנה לבית-המשפט סמכות נרחבת להורות על אופן ניהול הדיון, ולהתאימו לנסיבותיה הקונקרטיות של התביעה המובאת בפניו.

בהפעילו סמכות זו, בית-המשפט מבקש למצוא מסגרת דיונית אשר תהא הוגנת ויעילה כאחד. בהיבט היעילות, עליה להביא למיצוי מירבי של הזמן והמשאבים המושקעים בניהולו של ההליך, על-ידי בית המשפט ועל-ידי בעלי-הדין כאחד.

בהיבט ההגינות, עליה להבטיח כי תשומרנה זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין, וכי יינתן להם יומם בבית-המשפט, במובן המהותי והמלא של מושג זה"( .

לאחר עיון בטענות הצדדים ובכתבי הטענות שוכנעתי כי אין מקום להפרדת הדיון שכן, עניינן של שתי התביעות הנו תביעות לשון הרע בין בעלי עיתונים וכתבים של שני עיתונים מתחרים, של הקהילה הרומנית בארץ. בתביעה העיקרית נדונה תביעת לשון הרע שהגיש מי שהנו הבעלים של העיתון "גאזטה" בגין פרסום לשון הרע בעיתון "הז'ורנל" והנתבעים הנם הבעלים והעורך של העיתון המתחרה, "הז'ורנל". במסגרת התביעה שכנגד נדונה תביעת לשון הרע שהגישו הבעלים והעורך של העיתון "הז'ורנל" ( הנתבעים בתביעה העיקרית ) כנגד התובע בתביעה העיקרית, אשתו, עורכת ה"גזאטה" וכנגד הנתבע שכנגד 3, שלטענתם פרסם פרסומים מכפישים, בעיתון "גאזטה" כנגד נתבעת 1 , בהליך העיקרי.