ת"א 52611-03-15 שמחי נ' נרקיס

1.לפני בקשת הנתבע למחיקת התביעה מחמת אי קיום צווי בית המשפט להמצאת מסמכים ולפירוט סכומי התביעה, בשל כך שהתובע נמנע מלקיים החלטות בית המשפט כלשונן, חרג פעם אחר פעם מהמועדים שנקצבו לביצוע הליכים מקדמיים, ללא שנתבקשה או ניתנה ארכה לשם כך.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.התובע והנתבע, עורכי דין במקצועם, התקשרו בהסכם לפיו הנתבע ייצג את התובע בתיק בבית המשפט לענייני משפחה, בתמורה לשכר מוסכם שישולם ב- 12 תשלומים חודשיים. נקבע בהסכם (סעיף 4), כי הנתבע זכאי למלוא שכר הטרחה, גם במקרה והטיפול יסתיים בהסדר פשרה או במקרה שבו יחליט התובע להעביר את הטיפול לעו"ד אחר או לייצג את עצמו. עוד נקבע בהסכם (סעיף 5) כי אם התובע לא יעמוד בתשלומי שכה"ט שנקבעו, יופסק הטיפול והייצוג בתיק, אולם הנתבע יהיה זכאי למלוא השכר המוסכם.

3.התובע הגיש תביעה לרשלנות מקצועית מצד הנתבע, בטענה כי הנתבע הפסיק את הייצוג, ללא כל הודעה מוקדמת, על-אף שכ"ט שולם במלואו מצדו, וגרם לו להוצאות ונזקים ישירים כבדים ובלתי הפיכים.

4.ביום 28.05.15 נתנה החלטת בית המשפט (מנהלת מנ"ת), ובה הוראה לגילוי מסמכים הדדי שיבוצע בתוך 30 יום. הנתבע שלח לתובע תצהיר גילוי מסמכים מטעמו ביום 18.06.15. התובע לא העביר תצהיר גילוי מסמכים. בשל כך, הגיש הנתבע ביום 08.07.15 בקשה למחיקת כתב התביעה. בתגובתו טען התובע כי ההוראה שניתנה איננה החלטת בית משפט.

ביום 27.07.15, בשל עמדת התובע כי הוראות המנ"ת אינן בבחינת "החלטה", ניתנה החלטתי המחייבת את התובע למסור לנתבע עותק מתצהיר גילוי מסמכים בצירוף העתק המסמכים. התובע הגיש תצהיר גילוי מסמכים לתיק הממוחשב אך מסתבר שלא העביר עותק לנתבע.

5.ביום 03.09.15 הגיש הנתבע בקשה שניה למחיקת כתב התביעה לאור התנהלות התובע, ובמסגרת הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, ביום 12.11.15, קבעתי כי על התובע לקיים החלטות בדבר גילוי ועיון במסמכים, ובין השאר עליו להשלים את הליך העיון במסמכים שלא צורפו לכתב התביעה, עד ליום 13.12.15. כמו כן, הורתי לתובע להעביר לבית המשפט ולנתבע פירוט סכומי התביעה.

6.ביום 23.12.15 הוגשה בקשה שלישית מטעם הנתבע, שעומדת בפני, למחיקת כתב התביעה בשל אי קיום הצווים עד כה, שכן לטענתו, טרם קיבל את המסמכים מהתובע, ולא הוגש לפירוט סכום התביעה.

בתגובה שהגיש התובע ביום 31.01.16 נטען כי בשל עומס במשרד ב"כ התובע מוגש באיחור פירוט סכום התביעה. באשר לגילוי ועיון במסמכים, טען התובע כי תגובתו מוגשת באיחור אך אין בכך כדי לגרום לפגיעה כלשהי בצד שכנגד, כי כל המסמכים נמצאים בידי הנתבע אך למען הזהירות יישלחו אליו ביום הגשת התגובה, למעט הקלטות של הנתבע, שטרם תומללו. עוד נטען בתגובה כי התקבלה אצל ב"כ התובע חבילה (כ- 600 דף) דפים ריקים, ויש בכך כדי להצביע על "ידיו הלא נקיות של הנתבע".

הנתבע הגיש תשובה וטען כי לא נטען קודם להגשת תגובת התובע כי המסמכים שהתקבלו היו דפים ריקים, והשתהות של כחודש וחצי בציון עובדה זו תמוהה.

המסגרת המשפטית

7.תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), קובעת כך:

"בעל דין שאינו מקיים צו להשיב על שאלון לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים או צו למתן פרטים נוספים לפי תקנה 65, הרי אם הוא התובע ימחק בית המשפט או הרשם את תובענתו, ואם הוא הנתבע ימחק בית המשפט או הרשם את כתב הגנתו ודינו כדין מי שלא הגיש כתב הגנה, אלא שרשאי בית המשפט או הרשם להאריך את המועד לקיום הצו".

8.סמכות בית המשפט מכוח התקנה הנ"ל הינה סמכות בשיקול דעת, ועליו להחליט אם למחוק את התביעה או שמא להאריך את המועד לקיום הצו או הצווים שהופרו על-ידי בעל הדין. אם החליט בית המשפט להאריך את המועד, אך זה עבר ובעל הדין לא עמד בהארכה, רשאי בעל הדין הנפגע לפנות בשנית לבית המשפט בבקשה למחיקת כתב הטענות בשנית, וזה ישקול מחדש אם לקבל הבקשה או שמא לתת הארכה נוספת.

9.פרשנות הפסיקה מלמדת כי מחיקת כתב טענות עקב אי מילוי צו בית משפט תעשה במשורה ורק במקרים בהם הצד המפר איננו מקיים את הוראת בית המשפט בזדון או מתוך זלזול. כאמור בע"א 6528/99, בנק לאומי לישראל בע"מ נ. עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור ויצוא עצים בע"מ, פ"ד נו(4) 817 [2002]:

"מחיקת כתב-טענות של בעל-דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית-המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית-המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולוא גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית-המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות... אך אם נוכח בית-המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית-המשפט, עשוי בית-המשפט למחוק את כתב-טענותיו, ובית-המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך"

יחד עם זאת, שיקול דעתו של בית המשפט, אם לקבל הבקשה או לדחות, שונה בין מקרה שבו הבקשה היא למחיקת כתב תביעה לבין מקרה שבו הבקשה היא למחיקת כתב הגנה. ר' ע"א 2271/90, ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ. אמיר מרדכי, מו(3) 793 [1992]:

"... הסנקציה הקיצונית שניתן להפעיל נגד תובע הינה פחותה ורפה מן הסנקציה הקיצונית שניתן להפעילה נגד נתבע. הסנקציה הדראסטית נגד נתבע היא מחיקת כתב ההגנה, ופירושה של מחיקה זו הוא - הלכה למעשה פסק-דין נגד הנתבע (תקנה  97לתקנות); ואילו הסנקציה הדראסטית נגד תובע הינה מחיקת התובענה, אך מחיקה זו אינה מהווה מעשה-בית-דין (תקנה 527 לתקנות), ורשאי תובע לחזור ולהגיש תביעתו שוב.".