ת"א 5252-02-10 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אור גידור בע"מ ואח'

לפני תובענה כספית לחיובו של ערב באשראי שניתן לצורך המשך פעילותה של חברה.

1.בשנת 2004 פתחה הנתבעת 1 (להלן – "החברה") חשבון אצל התובע (להלן – "הבנק").

בחברה היו שני בעלי מניות: הנתבע 2 (להלן – "רונן") והנתבע 3 (להלן – "אלעזר"), והם ערבו לכלל התחייבויותיה של החברה כלפי הבנק בחשבון (נספחים ד2 ו-ד2 לכתב התביעה).

הנתבע 4 (להלן – "הנתבע") הינו אביו של רונן, והוא עבד בחברה מסוף שנת 2005; תפקידו בחברה היה לדאוג לכניסתן של עבודות (וראו: סע' 3-4 לתצהירו המשלים של הנתבע שהוגש ביום 14.6.11, עדותו בדיון מיום 21.9.11 בעמ' 11 ש' 28-30, ש' 33-34, עמ' 12 ש' 1-3, סע' 5 לתצהיר עדותו הראשית).

ביום 30.1.08 חתם הנתבע על כתב ערבות מוגבל בסכום של 300,000 ש"ח להבטחת אשראי שניתן לחברה ע"י הבנק.

2.החברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק, וביום 2.2.10 הוגשה תובענה זו נגד החברה, בעלי המניות והערב.

ביום 26.9.11 ניתן פסק דין נגד החברה ורונן. בדיון שהתקיים ביום 8.5.11 הודיעו הבנק ואלעזר על הסכם פשרה אליו הגיעו (ההסכם צורף כנספח ת/19 לתצהיר מר אבישי גטניו מטעם הבנק);

הבנק נדרש להגיש פסיקתא לחתימה, אך בפועל לא ניתן כל פסק דין בעניינו של אלעזר בתיק זה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי אלעזר עמד בחלקו בהסכם הפשרה (וראו: סע' 21.5 לתצהירו של מר גטניו).

3.ביום 21.9.11 התקיים דיון בבקשת הנתבע למתן רשות להתגונן. בהחלטה שניתנה באותו מועד ניתנה לנתבע רשות להתגונן בעטין של שש טענות:

3.1כי חתם על כתב הערבות תחת לחץ, באופן שלא התאפשר לו לעיין בו ולהבין את משמעותו. באופן ספציפי טוען הנתבע, כי החתימה נעשתה כאשר היה בדרכו לשדה התעופה לקראת טיסה לחו"ל, כשסניף הבנק סגור ונפתח במיוחד עבורו, וכי הפקיד שהחתימו לא הסביר לו על מה הוא חותם.