ת"א 52428-10-14 שכטר נ' פז ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע בפשרה, במסגרת הגבולות שהותוו על ידם.

מדובר בסכסוך על רקע עסקת מכר דירה בערד, במסגרתו התובע הגיש תביעה כספית זו, לפיצוי כספי בסך 207,206 ₪.

בדיון ביום 16.9.2015, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה הנתבע יפקיד את כל יתרת סכום התמורה עבור הדירה בקופת בית המשפט והצדדים יפעלו במשותף להעברת הזכויות בדירה.

עוד הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כדלקמן: "...באשר ליתרת המחלוקת, לאחר השלמת העברת הזכויות, הגענו להסכמה דיונית, לפיה יינתנו לצדדים 30 יום על מנת להשלים כל מסמך וכל ראיה ולהגשתם לבית המשפט. לאחר מכן, נסמיך את בית המשפט להכריע בפשרה וללא הנמקה, בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, וזאת לאחר טיעון קצר בעל פה, בין פיצוי בסך 57,900 ₪ לתובע, לבין זכותו של הנתבע לקזז 57,900 ₪...".

עוד הוסכם על מחיקת הנתבעת 2, עו"ד לילך אור, מכתב התביעה ללא צו להוצאות.

בהתאם להסכמות, שקיבלו תוקף של החלטה, הפקיד הנתבע בקופת בית המשפט סכום של 125,400 ₪, המהווה יתרת התמורה על פי ההסכם, ובכפוף לכך הושלמה העברת הזכויות בדירה.

הנתבע הגיש לבית המשפט שורת מסמכים לביסוס טענותיו.

בדיון ביום 26.1.16 שמעתי את טענות ב"כ הצדדים, שטענו באריכות זה בכֹה וזה בכֹה, ואפשרתי גם לתובע ולנתבע לשאת דברים בפניי.

לאחר ששקלתי בכובד ראש את כל טענות הצדדים, באשר להפרות ההסכם להן טוען כל אחד מהצדדים, ומכוח ההסכמה שנתנו בידיי הצדדים, להכריע בפשרה וללא הנמקה, אם התובע זכאי למלוא התמורה בצירוף פיצוי בסך 57,900 ₪, או שהנתבע זכאי היה לקזז פיצוי בשיעור של 57,900 ₪, אני פוסק כי הנתבע זכאי לקזז מהתמורה כפיצוי סכום של כ- 16,000 ₪ (כשליש לערך מהפיצוי המוסכם).