ת"א 52424-12-14 סחיווסחורדר נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ ואח'

לפניי בקשה לצו מניעה זמני שיורה למשיבים לחדול באופן מידי מלעשות שימוש למטרות פרטיות במקרקעין הידועים כגוש 30314 חלקה 27 (החלק הדרומי של החלקה), וזאת עד למתן פסק-דין בתביעה שהוגשה. בתביעה שהוגשה התבקש להורות כסעד הצהרתי שלנתבעות אסור לקיים במקרקעין כל פעולה שאינה מנויה עם מטרת ההפקעה; ולהצהיר שהשימוש שנעשה במקרקעין מקים עילה לפיצוי בגין דמי שימוש ראויים.

כעולה מהבקשה, המבקש הוא הבעלים של שטח המגרש המצוי בכניסה לירושלים. המגרש נרכש בידי המבקש ובני-משפחתו, בכוונה להקים עליו אתר הנצחה לבני משפחתו – חמישה במספר – שנרצחו בפיגוע טרור במרכז ירושלים בחודש אוגוסט 2001. ביום 1.2.2011 פורסם בילקוט הפרסום הודעה בדבר רכישת קרקעות לצרכי ציבור לפי סעיפים 5,7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943. בבקשה נטען שעל-אף שלפני המבקש הוצג שבשטח המגרש מתוכנן לעבור גשר כחלק מפרויקט הרחבת כביש מספר 1 משער הגיא לכיוון ירושלים, הרי שבפועל על המגרש הוקמו משרדי התארגנות בלבד. ביום 27.2.2014 נחתם הסכם בין חברת נתיבי ישראל לבין המבקש. המבקש טוען שלפני מספר חודשים הבחין במשאיות עפר וציוד נוסף החונה במקרקעין, שאינם משמשים את פרויקט כביש 1. המדובר במשאיות העובדות באתר בנייה אחר במבשרת ציון, במסגרתו מתוכננים להיבנות כ-250 יחידות דיור. לכן נטען שזהו שימוש במקרקעין למטרה שאינה ממטרות ההפקעה.

למרות ההבנה לקושי המתואר בבקשה על נסיבותיו האישיות של המבקש ומשפחתו המתוארות בה, לא מצאתי מקום להיעתר למבוקש בבקשה לסעד זמני. מעיון בכתב התביעה והסעדים המבוקשים בו ובבקשה לסעד זמני הנגזרת מהם, עולה שעל-פני הדברים המדובר בעניין של חזקה ושימוש במקרקעין ולפי הסכם שבין הצדדים ושצורף לבקשה – עניין המסור לכאורה לסמכותו העניינית של בית משפט השלום בהתאם להוראת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אך מעבר לכך קיימים קשיים נוספים המובילים למסקנה שלעיל: ראשית, לבקשה לא צורפה התחייבות עצמית כנדרש (תקנות 364(א); 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); שנית, המדובר בצו מניעה המבקש לשנות את המצב הקיים בשטח המקרקעין, כפי תיאורו בבקשה, ואשר ניתן במקרים חריגים (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 957 (מהדורה אחת-עשרה, 2013). ובענייננו על פניו אין מקום למתו הצו המבוקש במיוחד שכעולה מתצהירו של המבקש, מצב דברים זה נמשך לכל הפחות מזה מספר חודשים. שלישית, עיון בתצהיר האמור אינו מגלה תשתית עובדתית מינימלית מספקת לנטען בעניין הפרת הסכם השימוש כביכול, ובוודאי שלא כדי הוצאת צו כפי המבוקש.

הבקשה למתן הסעד הזמני נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ה, 24 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.