ת"א 52391-11-15 Laboratories Anios ואח' נ' אוריאל מדיקל בע"מ ואח'

1.לפניי בקשה של הנתבעת-שכנגד לעכב הליכים בתביעה-שכנגד שהגישה נגדה התובעת-שכנגד, וזאת בשל סעיף שיפוט זר ייחודי.

2.התובעת והנתבעת-שכנגד היא חברה צרפתית (להלן: "החברה הצרפתית").

הנתבעת והתובעת-שכנגד היא חברה ישראלית (להלן: "החברה הישראלית").

שתי החברות התקשרו ביניהן לפני שנים בחוזה הפצה בישראל, לפיו מונתה החברה הישראלית כמפיצה בלעדית בישראל של מוצרי החברה הצרפתית. סעיף 8.5 לחוזה ההפצה היקנה לבתי המשפט המוסמכים בליל, צרפת, את השיפוט הייחודי בכל סכסוך הקשור בפרשנות, בביצוע או בחידוש של החוזה.

3.ברבות הימים, ביטלה החברה הצרפתית את החוזה בשל טענות להפרתו על ידי החברה הישראלית, בכך ששיווקה מגבונים הטבולים בחומר המיוצר על ידי החברה הצרפתית, כשהמגבונים נושאים את שם החברה הצרפתית, כאילו המוצר הכולל הוא מתוצרתה, ולא כאילו רק החומר הוא מתוצרתה.

בהמשך לכך, הגישה החברה הצרפתית תביעה בישראל, בבית משפט זה, נגד החברה הישראלית. באותה תביעה טענה החברה הצרפתית להפרת הקניין הרוחני שלה וטענות נוספות, שאינן טענות מכוח החוזה, וזאת בשל שיווק המגבונים האמורים הטבולים בחומר מתוצרת החברה הצרפתית ובשל שיווק של מיכלי ספריי המכילים את החומר האמור מתוצרת החברה הצרפתית. במסגרת אותה תביעה ביקשה החברה הצרפתית צווי מניעה, צווי עשה, חשבונות ופיצויים ללא הוכחת נזק.

החברה הישראלית הגישה הגנה, ובה טענה בעיקר כי היא פעלה כדין, ומכוח החוזה שבין הצדדים, וכי הייתה רשאית לפעול כן בהתאם להוראות החוזה, ובפרט בהתאם להוראותיו לעניין השימוש בקניין הרוחני. כפועל יוצא מכך טענה החברה הישראלית, שביטול החוזה נעשה על ידי החברה הצרפתית שלא כדין, שהחוזה הוא בתוקף, ושאף היום היא רשאית להמשיך ולפעול מכוחו כפי שפעלה קודם לכן, הן בעניין שיווק המגבונים האמורים, והן בעניין שיווק מיכלי הספריי.

יחד עם כתב ההגנה הגישה החברה הישראלית תביעה-שכנגד ובה תבעה פיצויים בשל הפרת החוזה על ידי החברה הצרפתית, הן בביטולו של החוזה והן במעשים נוספים.

כנגד תביעה-שכנגד זו הוגשה הבקשה העומדת לדיון.

4. ב"כ החברה הצרפתית טען, כי אין לתבוע את מרשתו בישראל על הפרת החוזה משום שיש בחוזה סעיף שיפוט ייחודי לצרפת.

הפרקליט היה ער, כמובן, לכך שמרשתו עצמה הגישה תביעה בישראל נגד החברה הישראלית, היא התביעה הראשית בתיק זה – אך הסביר כי אין בכך משום וויתור על סעיף השיפוט הייחודי, משום שעילת התביעה הראשית עומדת על הפרת הקניין הרוחני של החברה הצרפתית ואינה נובעת מהחוזה או קשורה אליו, בעוד שהתביעה- שכנגד נובעת כולה מהחוזה ולכן נשלטת על ידי הוראת השיפוט שבו. עוד הבהיר הפרקליט, כי החברה הצרפתית הייתה חייבת להגיש את התביעה העיקרית בישראל, גם משום שמדובר בקניין רוחני לפי הדין הישראלי, גם משום שביקש צווי עשה שביצועם התבקש בתחום השיפוט כאן, וגם משום שביקש סעדים זמניים של תפיסת מוצרים מפרים, דבר שלא ניתן היה לעשותו (כך לדבריו) בבתי המשפט בצרפת. ב"כ החברה הצרפתית הבהיר כי בכל מקרה אין כל וויתור מפורש מצד מרשתו, ואין לייחס לה וויתור מכללא.

כתימוכין לבקשתו, הפנה הפרקליט לפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 5501-04-15 בעניין DAMA , שם התעורר מקרה דומה וההליכים עוכבו בתביעה שכנגד. כן הפנה לפסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 2467/00 בעניין גוטסינדר, שם עוכבו הליכים בתביעה נגדית (אמנם שאינה תביעה-שכנגד) מאותו טעם. עוד הפנה לפסק הדין של בית משפט זה בת"א 22263-03-13 בעניין פוליסטיק, שם עוכבו הליכים בהודעת צד ג' בשל סעיף שיפוט זר.

ב"כ החברה הצרפתית הוסיף וטען, כי אין לקבוע את דין הסמכות בתביעה-שכנגד, ואין ליחס למרשתו וויתור על סעיף השיפוט הייחודי רק בשל ניסוחים של הטענות על ידי החברה הישראלית בתביעה-שכנגד. לטענתו, זכאית החברה הצרפתית להמשיך ולעמוד על ההסכמה החוזית בדבר השיפוט הייחודי בצרפת.