ת"א 52267-06-11 זהבי נ' ראובן

בפני תובענה לתשלום דמי תיווך בסך של 132,700 ₪ וכן נזק בגין הפרת הסכם בסך 100,000 ₪.

התובע הוא מתווך מקרקעין. לטענת התובע, בינו לבין הנתבע היה שיתוף פעולה ביחס לעסקת מקרקעין, ברחוב ביאנקיני 2, ירושלים (להלן – העסקה, הנכס, בהתאמה). במסגרת העסקה רכשה חברת אמפא מליבו בע"מ (להלן – הקונה או החברה) את הנכס מבעליו.

על פי גרסת התובע, הוא "הביא" לעסקה את הקונה ואילו הנתבע "הביא" לעסקה את הנכס, מצד המוכר. בשל מחלוקת בנוגע לחלוקת דמי התיווך בעסקה, חתמו הצדדים על הסכם, ביום 14/1/11 (להלן – ההסכם).

לטענת התובע, ביום 17/1/11 קיבל הנתבע את מלוא דמי התיווך בגין העסקה. הנתבע העביר לידי התובע סך של 13,750 ₪ בהעברה בנקאית (להלן – התשלום הראשון). בהמשך, בתקופה שבין 17/1/11 – 4/3/11, העביר הנתבע לתובע סך כולל של 43,103.44 ₪ בתוספת מע"מ ב- 4 מועדים שונים. התובע לא קיבל מהנתבע תשלומים נוספים. לפיכך פנה, לטענתו, פעמים רבות לנתבע בעניין זה. באחת השיחות העלה הנתבע טענה לפיה, הוא חשוף כלפי צד ג' בקשר לערבות שנתן. לטענת התובע, אמנם ערבות זו אינה רלוונטית להסכם, אך הוא ניאות להעביר לנתבע התחייבות לשיפוי במקרה של תביעה של אותו צד ג' נגד הנתבע (נספח ג' לכתב התביעה; להלן – מסמך השיפוי).

לטענת התובע, הנתבע לא עמד בהסכם. שכן, יתר התשלומים בגין דמי התיווך לא הועברו לידיו. זאת ועוד, בשל מחדלי הנתבע להעביר לידיו את מלוא התשלומים, נכשל ניסיונו של התובע להצטרף כשותף למיזם נדל"ן, וכפועל יוצא, נגרם לו נזק הנאמד במיליוני שקלים (להלן – עסקת האיים המלדיביים).

מנגד, טוען הנתבע, שהצדדים לא שיתפו פעולה בעסקה והתובע לא היה מעורב בה. לטענת הנתבע, חלקו של התובע התמצה בכך, שהכיר לנתבע, שנתיים קודם לחתימת העסקה, את מר ארז מדמון, סמנכ"ל החברה, ביחס לעסקה אחרת, שלא יצאה לפועל. לטענת הנתבע, הוא ושותפו עמלו על העסקה למעלה משמונה חודשים, ללא מעורבות התובע.

לטענת הנתבע, ארבעה חודשים טרם נחתמה העסקה פגש במקרה את התובע במשרדי החברה, והנתבע, ביוזמתו ומטוב לבו, פנה לתובע והודיע לו, כי מתנהל משא ומתן בין הקונה לבין המוכר. במעמד זה הבטיח הנתבע לתובע, כי היה ותצא העסקה אל הפועל הוא יעביר לידיו סך של 70,000 ₪. התובע המתין עד להשלמת העסקה, "הסתער" על הנתבע וביקש מחצית מעמלתו.

הרקע לחתימת ההסכם, כך לטענת הנתבע, הוא באיומי התובע כי יערב גורמים פליליים, לצד הטרדות טלפוניות רבות. אלה גרמו לנתבע להיכנע לתכתיביו של התובע ולחתום על ההסכם, בו הוא מתחייב להעביר לתובע סך של 157,500 ₪. זאת, כשכל חלקו של הנתבע בעסקה הוא 175,000 ₪. הנתבע שילם לתובע, תחת איומים ולחץ, סך של 50,000 ₪ כולל מע"מ.

עוד לטענת הנתבע, התובע ידע, כי במסגרת העסקה התחייבו הנתבע ושותפו כלפי מר אליהו אוזן, מי שתיווך בעסקה מצד המוכרים, לתשלום עמלה בסך 260,000 ₪. לטענת הנתבע, היה בכך הכרח, משום שמר אוזן סרב לבצע את העסקה עם החברה, מחשש שמא לא תשולם עמלתו. לטענת הנתבע, עמלת התובע עומדת בזיקה לעמלה של מר אוזן, ולא בכדי חתם על התחייבות לשפות את הנתבע בגין חלקו.

לטענת הנתבע, אכן קיבל סך של 175,000 ₪ בגין העסקה, אך מנגד, לנתבע מגיעים כספים ממר אליהו אוזן, בגין עסקאות אחרות שאינו מקבל לאור הערבות לתשלום. עוד טוען הנתבע, כי התובע קיבל כספים שאינן מגיעים לו ועליו להשיבם.

ביחס לנזקים הנטענים של התובע, מציין הנתבע, כי הנזקים אינם קשורים אליו.

דיון

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת חומר הראיות באתי למסקנה, שדין התובענה להתקבל בחלקה. דין טענות הנתבע להידחות, שכן אינן נתמכות בלשון ההסכם. יודגש עתה, כי לשון ההסכם ברורה ואין צורך להוסיף פרשנות, תניות ומגבלות, תוך התעלמות מלשונו.

בהקשר זה יש לציין, כי נסיבות חתימת ההסכם, אינן נתמכות בפרשנות המוצעת על ידי הנתבע. הנתבע ציין, כי התובע הפעיל עליו מכבש לחצים, שכלל איומים לעירוב גורמים פליליים והטרדות חוזרות ונשנות בטלפון, עד שלבסוף נכנע לאיומיו וחתם על ההסכם. טענתו לא הוכחה ואף שוכנעתי, כי ההיפך הוא הנכון. הנתבע מציין בכתב ההגנה, כי לאחר פגישה מקרית במשרדי החברה, כמחווה של רצון טוב, הסכים להעביר לידי התובע חלק מעמלתו. משמעות הדברים היא, כי לא הופעל עליו כל לחץ בעת שהציע לתובע את חלקו בדמי התיווך. יתרה מכך, חרף הטענות בדבר איומים, שיתוף הפעולה בין הצדדים המשיך במסגרת עסקאות נוספות ומאוחרות יותר, כעולה מטיוטות הסכמים מאוחרים שצורפו (ת/2, ות/3). עוד, לעניין העסקאות הנוספות ראו עדות הנתבע:

ש.אתה מכיר אותו כבן אדם שמאיים?

ת.כן.

ש.אז מדוע חודש מאוחר יותר נכנסת איתו לעסקה חדשה?