מ"א נ' הוזייל ואח'

התובע, יליד 1981, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 23.9.2013, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' דוד אדיבי, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע נחבל באצבע חמישית ביד שמאל. נגרמו שבר בגליל המרוחק, פגיעה בגיד המיישר וקשיון. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לפריט 45 (2) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. עוד נקבעו נכויות זמניות של חמישה שבועות אי-כושר וחודש נכות בשיעור של 20%.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: הנתבעת חלקה על כך שמדובר בתאונת דרכים, שכן בתעודה רפואית שניתנה רק יום לאחר מכן לא נאמר דבר על פגיעה בעת סגירת דלת רכב ; מדובר בנכות מינורית יחסית של 5% באצבע חמישית ; התובע טען כי נעדר כחודש ימים מהעבודה. לאחר מכן אמנם שכרו מעבודת הוראה לא נפגע, אך ייתכן שייפגע בעתיד ; הנתבעת טענה שמדובר בנכות מזערית ללא כל השלכה תיפקודית ; הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח כל אובדן שכר לעבר, וכי שב לאותה עבודה באותו היקף (יצויין כי צורפו תלושים לחודשים יולי, אוגוסט ואוקטובר 2013. חסר תלוש חודש ספטמבר).

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה באשר לנזק היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 15,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר (בהנחה שיוכח חודש היעדרות כנטען תוך שימוש בימי מחלה), ובגין אפשרות גלובאלית להפסדי שכר לעתיד (בערך לפי רבע חישוב אקטוארי) בצירוף הפרשות סוציאליות – 30,000 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 5,000 ₪.

בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע בגין הנזק על סך של 50,000 ₪. על פניו נראה בשלב זה כי אכן מדובר בתאונת דרכים, אולם לצרכי פשרה, כיוון שהתובע לא ציין בתיעוד הראשוני כי מדובר בחבלה מדלת רכב, ויש גם טעות בתאריך, ישקלו הצדדים להפחית 5% נוכח הסיכון כי בסופו של דבר לא יהיה מדובר בתאונת דרכים. הצעת הפשרה היא איפוא לסיום התיק בסכום של 47,500 ₪ בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה.

יודגש כי הצעת הפשרה היא רק מסד למשא ומתן בין הצדדים.