פלוני נ' מודיעין אזרחי בעמ ואח'

רקע עובדתי

1. התובע, יליד X.X.89 נשלח ע"י המעביד- נתבעים 1-2 לקורס מאבטחים בסיסי, בנתבעת. מתצהיר מנהל המעביד עולה כי המדובר בקורס הנמנה ברשימת קורסים שנבחרו על ידי משטרת ישראל למתן ההכשרה (ר' תצהיר מנהל הנתבעת מס 1 סעיף 5).

    

2. מנהל הנתבעת 3 העיד כי נתבעת 3 היא מוסד הכשרה שמונה על ידי משטרת ישראל. הקורס הוא קורס מאבטחים בסיסי המיוחד למבצעי תפקידי אבטחה בכניסות למוסדות ציבוריים, קניונים וכו'. הקורס נמשך 6 ימים כולל אימוני ירי וקרב מגע. הקורס הוכן על ידי משטרת ישראל וגורמי המשטרה מפקחים על אופן ביצוע ההדרכות וההכשרות (ר' בס' 6 לתצהיר מנהל הנתבעת 3).

    

3. התאונה ארעה ביום 1.11.2018 בעת אימון זוגות בקרב מגע – הזוג -התובע ועומרי.

    

4. כפי שיפורט להלן, עולה מחומר הראיות, כי האימון היה אימון ראשון עם המאמן קרלוס (ביום האחרון של הקורס). מחומר הראיות עולה כי היה מדובר באימון ראשון שבו החניכים נתבקשו לעבוד בזוגות באימון קרב מגע זוגי בניגוד לאימונים קודמים מול שק או קבוצה .

    

5. למעשה, נסיבות האירוע לא שנויות במחלוקת. החניכים התבקשו להאבק ולנסות לבלום אחד את השני- אחד מחבל ואחד מאבטח. זו היתה ההוראה (ס' 5 לתצהיר התובע, ס' 6 לתצהיר עומרי, עדות עמרי בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024).

    

6. עומרי היה אמור לבלום את התובע ולמנוע ממנו לגעת בשק האגרוף שעמד מאחורי עומרי. כך העיד המאמן כי הסיטואציה היתה "הגנה מנשק קר... ואחד היה צריך למנע מהשני לעבור קדימה.. ואחד מעד על השני" (עמ' 33 שורות 18-22).

    

7. לאחר ביצוע התרגיל ראשון (מבלי להפעיל הרבה כח – תצהיר התובע סעיף 8) הורה קרלוס לבצע את התרגיל ביתר אגרסיביות ואמר לעומרי "תנהג בו כאילו הוא מחבל" (ס' 9 לתצהיר התובע, ס' 6 לתצהיר עומרי). קרלוס אישר את דברי התובע – "ברור. שיחשוב שזה מחבל" (ע' 22 לפרוטוקול מיום 19.5.2024 ש' 37).

    

8. לטענת התובע במהלך ביצוע התרגיל השני בהתאם להנחיות לנהוג באגרסיביות, עומרי בלם את התובע בכח עצום ו"נכנס" בו עם כל הגוף וכתוצאה מכך, התובע נהדף אחורה עם פלג גופו העליון, איבד את שווי משקלו, רגלו הימנית נשארה קדימה ועומרי נפל על התובע.

    

9. עקב הארוע התובע נפל ונחבל בברכו הימנית. נקבעה לו נכות בשיעור של 10% בשל אי יציבות חלקית בברך ימין, שיעור נוסף של 10% בשל מצב לאחר ניתוח הוצאת מניסקוס ו4% בשל הגבלה יחסית ביישור הברך.

    

10. הצדדים חלוקים בשאלת החבות והנזק.

     

    שאלת החבות

     

    טענות הצדדים

     

11. לטענת התובע, אימוני קרב מגע היו חלק קטן מהתכנים בקורס. עד יום התאונה, אימוני קרב מגע היו קבוצתיים או מול שק אגרוף.

     

12. התובע טען כי התאונה ארעה עקב ביצוע הוראות המדריך. התובע טען כי "אולי אם הייתי פועל בניגוד להוראות ולא מסכים לבצע את התרגיל בצורה יותר אגרסיבית התאונה לא היתה קורית" (ס' 14 לתצהיר התובע).

     

13. לטענת התובע התרגול היה חריג בהשוואה לתרגולים אחרים (ראו גם בעדות עומרי).

     

14. לטענת התובע, הקורס אליו נשלח הוא קורס בסיסי המיועד לאוכלוסיות מבוגרים לאבטחת קניונים ומוסדות חינוך. התובע העיד בהקשר זה כי הקורס תואר כקורס קליל שאין בו ממש מאמצים פיזיים, שאינו דורש מאמץ.

     

15. לטענת התובע, המעביד לא נתן הסברים הדרושים לקראת הקורס, לא קיבל הסברים על הקורס, לא ידע למה להיערך ולא ידע שהקורס יכלול קרב מגע.

     

16. לטענת התובע לא ניתנו ההנחיות הנדרשות כיצד לבצע את התרגיל "באופן אגרסיבי", לא ניתנו הנחיות בטיחות הדרושות לביצוע התרגיל, הדגשים המתאימים לביצוע, על פי מערך שיעור, ומערך התרגיל הספציפי, לא הובהר האם התרגיל היה בהתאם למידת העצימות על פי הנחיות המשטרה, ולא בוצעה הדגמה לחניכים להבין את אופן יישום התרגיל ובצורה שתמנע נזק כפי שארע בפועל.

     

17. הנתבעות טענו כי המדובר בקורס שנועד להכשיר מאבטחים, וככזה ברור שיש מקום לתכנים של קרב מגע באופן ובצורה שהתרגיל נעשה. עוד נטען כי המדובר במאמן מיומן ומנוסה וכי ניתנו כל הנחיות הנדרשות לרבות הדגמה וכי המדובר בקורס הפועל בהתאם לנהלי והנחיות בטיחות שנקבעו על ידי משטרת ישראל. עוד נטען כי אימון קרב מגע ככזה הוא מסוכן ומי שמגיע לקורס כשירות למאבטח צריך לצפות זאת במסגרת סיכוני ההשתתפות בקורס ולא כל נפילה או פגיעה מלמדת על רשלנות. נתבעות 1-2 טענו כי אין מקום לחייב אותן בהינתן כי ההכשרה ניתנה על ידי גופים שנקבעו על ידי המשטרה ובפיקוחה.

     

     

     

     

     

     

     

     

    שאלת החבות

     

    המסגרת המשפטית

18. בקביעת האחריות האמורה מתעוררות שלוש שאלות: האחת, קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) - האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? השנייה, התרשלות - האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, כלומר האם המזיק סטה מסטנדרט הזהירות המוטל עליו? והשלישית, קשר סיבתי וגרימת נזק - האם הפרת החובה היא שגרמה נזק? [ראו, למשל,ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113 (1982)] (להלן: "הלכת ועקנין").

     

19. במקרים כדוגמת המקרה לפני, על פי ההלכה הפסוקה, על המעסיק חלה חובת זהירות מושגית כלפי עובדו, וכן על מארגני פעילות ספורטיבית ועל מאמנים מוטלת חובת זהירות מושגית ברורה כלפי המתאמנים.

     

20. בהקשר של חובת הזהירות הקונקרטית השאלה הנבחנת "האם בין המזיק הספציפי ובין הניזוק הספציפי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש" (פס"דועקנין, בעמ' 125) –נפסק כי חובה זו קמה אך ורק כלפי אותם סיכונים שאינם טבעיים ורגילים לעצם הפעילות, ולאותן סכנות שאינן נחוצות ו/או ברורות.

     

21. כלומר על מנת שהתביעה תתקבל יש להראות כי הסיכון שמולו הועמד הנפגע לא היה חלק מן הסיכונים הטבעיים הכרוכים בהכשרה ו/או בתרגיל.

     

22. ככל שיוכח כך, ייקבע כי הופרה חובת זהירות קונקרטית כלפי הנפגע והנתבע התרשל במילוי חובתו כלפי התובע. (ראו למשל : ת"א (שלום י-ם) 29614-02-12 רון יצחק בעהם נ' קבוצת מודיעין אזרחי בע"מ (17.03.2016), ת"א (שלום כ"ס) 1504-09 עטיה אלירן נ' מודיעין אזרחי בע"מ (30.11.2014)).

     

23. יוצא אפוא, כי על מנת לקבוע האם במקרה הספציפי מתקיימת אחריות בנזיקין, עלינו לקבוע האם התובע נפצע כתוצאה מאותו סיכון רגיל, או שמא מי מהנתבעות העמידה אותו בפני סיכון חריג ולא טבעי – ובכך גרמה לתאונה. הנטל להוכיח את האמור מוטל על שכמו של התובע.

     

     

    הארוע שהוכח על יסוד הראיות (והעדר הראיות) בתיק

     

24. להלן אסקור את עדויות בעלי הדין על מנת לקבע מהן העובדות שהוכחו ביחס לארוע נשוא התביעה.

     

25. התובע העיד ביחס לנסיבות המקרה :

     

    "במהלך הקורס עשו לנו כל מיני אימונים – אימונים אירוביים, תרגילי קרב מגע עצמאיים, אימוני ירי ושיעורים עיונים. ביומו האחרון של הקורס המדריך קרב מגע עשה לנו אימון בזוגות. המדריך חילק אותנו לזוגות ובן הזוג שלי היה בחור בשם עומרי. אצין כי עומרי היה בחור גבוה ומגודל ששוקל הרבה יותר ממני להערכתי. מטרת התרגיל היתה כי עומרי יבלום אותי וימנע ממני להגיע ולגעת בשק האיגרוף שעומד מאחוריו. אח"כ הינו אמורים להתחלף ואני הייתי אמור לבלום אותו. לא קבלנו הנחיות ספציפיות איך לבצע את זה, מה מותר ומה אסור לעשות. אציין כי במהלך ימי הקורס עברנו אימוני קרב מגע שכללו לחבוט בשק איגרוף , תרגילים באויר וכו' , אבל לא ביצענו תרגילים מול אדם אחר. זו היתה פעם ראשונה שהנחו אותנו לבצע את התרגיל הזה בפרט ובכלל תרגילים אחד על אחד. עוד אציין, כי המדריך לא הדגים לנו את התרגיל עם חניך אחר לפי שהתחלתנו לבצע . ... ברגע שאמרו לנו להתחיל התחלנו לבצע את התרגיל. בכלל שלא ממש ידענו מה לעשות – לא איך עומרי אמור לבלום אותי ולא איך אני אמור להתנגד לו- ביצענו את ההנחיה הכללית של המדריך בלי להפעיל הרבה כח. גם עומרי הפעיל כוח בצורה סבירה וגם אני הפעלתי כוח בצורה סבירה, אבל לא הצלחתי להגיע לשק והוא לא בדיוק הצליח לבלום אותי. כשהמדריך ראה אותנו מבצעים את התרגיל הוא אמר לעומרי שהוא חייב לפעול יותר אגרסיביות, אני ממש זוכר שהוא אמר לו 'תנהג בו כאילו זה מחבל' המדריך אמר לבצע שוב, עומרי עשה מה שהמדריך אמר, בלם אותי בכוח עצום וממש נכנס בי עם כל הגוף. כתוצאה מכך אני נהדפתי אחורה עם פלג הגוף העליון אבדתי שווי משקל רגל ימין שלי נשארה מקדימה, ועומרי קרס עלי בעוצמה רבה" (ס' 5-9 לתצהיר התובע).

     

26. מר עמרי כהן שהיה עם התובע בקורס, בן הזוג לתרגיל לא זכר את העובדות הנוגעות לאופן התנהלות השיעור, למעט ההנחיה שניתנה והנפילה.

     

    "... אני זוכר שההוראה של המדריך היתה להאבק ולנסות לבלום אחד את השני – אחד מחבל ואחד מאבטח. זו היתה ההוראה. אני לא זוכר אמרו לנו איך אנחנו אמורים לעשות את זה או כמה כוח להפעיל, אבל כן אמרו לנו משהו כמו לחשוב שזה מחבל מולנו וצריך לעצור אותו. אני לא זוכר אם המדריך עשה לנו הדגמה של התרגיל לפני שהתחלנו...

    כל מה שאני זוכר זה שתוך כדי שביצענו את התרגיל ובלמתי את פלוני, פלוני נפל לאחור ואני נפלתי עליו. אני זוכר שפלוני לא הצליח לקום, היה צריך 2 חברה כדי להקים אותו... (ס' 6-7 לתצהירו של מר עמרי כהן)

     

    וכן,

     

    "ממה שאני זוכר. את המקרה עצמו, את ה-, בדיוק את הנפילה ואת החמש שניות לפני ואחרי אני זוכר טוב. מה היה באופן כללי בשיעור אני זוכר במעורפל. לא זוכר בדיוק מילה במילה שהמדריך אמר, או מה הוא אמר ועשה, אבל את המקרה אני זוכר, ספציפית את הנפילה כי זה היה אירוע קצת קשוח כזה אז אני זוכר אותו". (בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 19.5.2024 ש' 18-22)

     

    ... התבקשנו לתרגל מאורע של מחבל ומאבטח, כשאני כביכול, אני או כל אחד אחר מהמתרגלים עומד בכניסה למתקן שהוא אמור לאבטח, ורץ לכיוונו מחבל וצריך לבלום אותו. (ש' 6-8 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024)

     

     

27. גם קרלוס המאמן העיד על נסיבות הנפילה: "... הוא נפל. מעד עליו אחד המאבטחים...." (ש' 33-34 בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024).

     

28. קרלוס אישר שהוא פונה למתאמנים לנהוג באגרסיביות כשנדרש:

     

    ש.אוקיי. וכשמישהו מתנהג בעדינות יתר אז אתה אומר לו להתנהג באגרסיביות?

    ת:תלוי בהתאם לתרגיל. ברור, מה זאת אומרת? אתה ראית פעם שחקן יוצא להתקפה בכדורגל בצורה שהוא רץ או הולך? 

    ש:אוקיי.

    ת:הוא ירוץ או ילך? לא הבנתי.

    ש:יכול להיות שבשביל להדגים ולתת להם איזשהו סוג של מוטיבציה אתה אומר גם 'תחשוב שהבנאדם שעומד מולך הוא מחבל. אתה חייב לעצור אותו'?

    ת:אז מה אני אגיד לו? שמה יחשוב? שזו אחותו? שזה אח שלו? שזה אבא שלו? מי?

    ש:אני שואל אותך שאלה.

    ת:ברור. שיחשוב שזה מחבל, שהוא תוקף אותו ברחוב. אני מכין אותם לרחוב, לחיים האמיתיים. למציאות אני מכין אותם. למה אתה חושב שאני מכין אותם? ל-(לא ברור) באיזה סרט? (עמ' 22 לפרוטוקול הדיון מיום 19.52024 ש' 25-39 )

     

29. קרלוס אף אישר כי מדובר בפעם הראשונה של קרב מגע בזוג בתרגיל מסוג זה :

     

    כב' הש' הר ציון:זה משהו שתרגלתם גם קודם לכן, לפני אותו שיעור?

    העד, מר ברונשטיין:תראי, כל שיעור אני מתרגל להם דברים חדשים. ...

    (ע' 23-24 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024)

     

30. מנהל נתבעת 3 טען כי לפני כל אימון המדריך מבצע הדגמה של התרגיל ומכין את החניכים כראוי על מנת לבצע את התרגיל בצורה מיטבית תוך שמירה על בטחונם של החניכים. אולם, העד לא היה במועד האימון הספציפי ועדותו הינה מפי השמועה.

     

    קרלוס העיד כי בניגוד לטענת התובע, לפני כל אימון הוא או יתר המדריכים עושים הדגמה של התרגיל ומכינים את החניכים כראוי על מנת לבצע את התרגיל בצורה מיטבית תוך שמירת בטחונם.

     

31. ומכאן גם מנהל הנתבעת 3 וגם קרלוס מתייחסים לחשיבות של הדגמת התרגיל ומתן הנחיות בטיחות טרם ביצוע התרגיל.

     

32. כאמור, עדותו של התובע ביחס לאי מתן ההנחיות ואי הדגמת התרגיל היא עדות יחידה. כפי שיפורט להלן, מצאתי מקום לקבל עדות זו כמהימנה ואמינה הן לאור התרשמותי מעדותו והן לנוכח התנהלות הנתבעים לענין אי הבאת ראיות מהותיות.

     

33. בהקשר זה, בשינויים המחויבים, יחולו דבריו של ביהמ"ש העליון בע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3) 18 ( 2006)) לפיהם: ""אי העדת עד רלבנטי אינה בהכרח מערערת את גרסת בעל הדין. אם מדובר בעד שעדותו חשובה לשני הצדדים, אולם בעל הדין שעליו נטל השכנוע הצליח, מבלי להעיד את העד הרלבנטי, להביא ראיות מספיקות אחרות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל הצד השני, עשויה אי העדת העד לפעול לרעת בעל הדין השני שעליו נטל הבאת הראיות, על אף שאינו נושא בנטל השכנוע".

     

34. כך, לאחר התאונה מולא דוח (טופס דווח על עבירות בטיחות/פציעת חניך מדריך - מוצג 3) – ע"י אדם, מנהל נתבעת 3, בו צין בפרק הלקחים "יש לבדוק ולבחון עצימות שיעורי קמ"ג בקורס בסיס". אדם אישר, לשאלת בית המשפט כי הכוונה היא למעשה לבדוק אם יש צורך בהפחתת העצימות בקורס מסוג זה בעקבות הארוע התאונתי (עמ' 36 שורות 9-10). הדוח נחתם על ידי התובע, כאשר אדם הודה כי התובע לא היה צריך להיפגע (בעמ' 38 שורות 37-38) אולם לא אישר כי ארע כשל בקורס בחקירתו.

     

    ומעדותו :

     

    העד : אמרתי לעצמי, רגע, אולי שווה לבדוק ולבחון את העצימות של זה. והלכתי ובחנתי יחד עם המשטרה. אנחנו עשינו עבודה מאוד מאוד ארוכה ועם הרבה הרבה פשרות להוריד את העצימות, והחלטנו שלא.

    עו"ד אייזיק:ואיפה ה-,

    העד, מר פלד:החלטנו שלא.

    עו"ד אייזיק:אז רגע,

    כב' הש' הר ציון:איפה העבודה הזו שעשיתם?

    העד, מר פלד:היא נמצאת בחטיבת האבטחה, מדור הכשרות. אני מעוניין לתת לכם את הפרטים אם אתם רוצים.

    (עמ' 36 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024 ש' 16-25 )

     

35. קרלוס התייחס בעדותו לענין העצימות:

     

    ת:ה...חבר'ה צעירים שמגיעים אלי, אני נותן להם drive כל הזמן. המטרה שלי, מתאים אותם למצב שהם יכינו את עצמם לרחוב. אימון נכשל ברחוב, גם אני נכשלתי. אז מה עשיתי בזה? איזה מין מדריך אני אז?

    (עמ' 21-22 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024)

     

36. דוח המחקר, ממצאיו ביחס לתאונה ומסקנותיו, לא הוגשו לבית המשפט, על אף שדובר במחקר ודוח שניתנו כתוצאה מאירוע התאונה וממצאיו לענין עצימות התרגילים. לא הובא כל הסבר לכך.

     

37. זאת ועוד, בענייננו, העידו עדי הנתבעת על חשיבות מתן הנחיות למשתתפי הקורס. כך, עולה כי קיים תיעוד של תכני הקורס, לרבות מערכי שיעור, סיליבוס, הנחיות, וכו. אולם, גם מסמכים אלה לא הובאו בפני בית המשפט.

     

38. כך, קרלוס העיד בהקשר זה:

     

    ת:וכמובן מי שנכנס אלי לקרב מגע עובר אצלי שיחת נהלים, איך מתנהלים אצלי באימון, אצלי בקרב מגע.

    ש:הבנתי. איפה זה כתוב בתצהיר שלך?

    ת:מה זאת אומרת?

    ש:שיש אימון נהלים.

    ת:מה זאת אומרת? כל פעם עוברים פה הדרכה. מה זאת אומרת?

    ש:איפה? איפה זה כתוב? אימון נהלים? איפה הנהלים?

    ת:הנהלים, יש לנו תיק אישי לכל מדריך. המדריך, יש לו תיק אישי. יש לי את הסילבוס שמשטרת ישראל מנחה אותנו לאיזה קורס ואיזה פרמטרים הם צריכים לעבור. ואני אגיד לך גם מה ההכשרה שהם צריכים לעבור,

    ש:איפה התיק משטרה של מה אתה צריך להעביר אותם?

    עו"ד יד שלום:הסילבוס

    העד,

    מר ברונשטיין:הסילבוס במטווח, מה זאת אומרת?

    עו"ד אייזיק:במטווח?

    העד,

    מר ברונשטיין:אם היית אומר לי, הייתי מביא כבר את הסילבוס, חוסך לך את כל השאלות האלה.

    ש:הבנתי. תגיד לי, באותה שיחת פתיחה,

    ת:כן.

    ש:אתה היית?

    ת:שיחת נהלים?

    ש:שיחת פתיחה ראשונית ביום א'.

    ת:שיחת פתיחה ראשונית, הם, אחרי שהם עוברים את הצהרת הבריאות והקליטה הם עוברים אלי. אני לא מלווה,

    ...

     

    ש:שאלתי, בפעם הראשונה יש שיחת פתיחה שהיא עם המדריך ירי.

    ת:נכון.

    ש:אתה לא היית שם.

    ת:אני נוכח אחרי השיחת נהלים שהם עוברים.

    ש:במדריך ירי, בשיחת פתיחה לא היית?

    ת:לא.

    (עמ' 14-15 לפרוטוקול מיום 19.5.2024)

     

39. עוד העיד קרלוס:

     

    עו"ד אייזיק:תגיד לי בבקשה,

    העד,

    מר ברונשטיין:כן.

    ש:אתה, אתם נותנים הוראות בטיחות לחניכים לפני כל יום, ביום הראשון, או לפני כל תרגיל?

    ת:כל יום. כל יום. כל יום שאני מתעורר בבוקר, מבחינתי זה יום חדש. אותם אנשים גם שפגשתי אתמול,

    ש:כן?

    ת:מבחינתי זו פעם ראשונה שאני פוגש אותם גם היום.

    ש:כן. ואת הוראות הבטיחות האלה מאיפה אתה לוקח?

    ת:מה זאת אומרת? מהדרכות שעברתי, מניסיון חיים שלי, ניסיון אימונים שלי, ניסיון הדרכות שלי.

    ש:יש לך ספר הדרכות?

    ת:יש לנו ספר סילבוס. אתה מוזמן לבוא למטווח,

    ש:יש סילבוס,

    ת:וגם לראות איך הוא מתנהל.

    ש:אוקיי, בסדר. ואתה עובד מול,

    ת:זה 40 דקות מפה, דרך אגב.

    ש:ואתה עובד לי עם הספר או אתה עובד מהראש?

    ת:לא. אני עובד עם הספר. מה זה עובד עם הראש?

    ש:זאת אומרת יש ספר ואתה מקריא,

    ת:יש ספר סילבוס, כן.

    ש:וכל שיעור או כל התחלת קורס או,

    ת:אני לא צריך, קודם כל אני, הספר עצמו נמצא באולם קרב מגע, ומעבר לזה אני לא צריך לפתוח את התכנים האלה כל יום כי זה כבר תכנים שאני מכיר אותם בעל פה.

    (עמ' 24-25 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024)

     

40. העד מנהל הנתבעת 3 , מר אדם העיד:

     

    ש:אוקיי. תגיד לי בבקשה, אתה יודע איזה הוראות בטיחות ניתנות לחניכים?

    ת:ודאי.

    ש:איזה? מהיכן?

    תמהיכן?

    ש:כן.

    ת:יש לנו תיקי אב שאושרו על ידי משטרת ישראל,

    ש:כן.

    ת:שנכתבו הן בירי, הן בקרב מגע,

    ש:איפה הם? איפה ההוראות האלו?

    ת:אצלי במשרד. הם גם במחשב. אצלי במשרד, הם על המחשב, והכול מאושר על ידי משטרת ישראל.

    ש:כן, ואת ההוראות האלה לא צירפת לתצהיר שלך? אני שואל.

    ת:לא, לא צירפתי. כתבתי שניתנו הוראות.

    ש:אוקיי. תגיד לי, חוץ מנהלים של משטרת ישראל שישנם, יש גם, אמורה להיות, אמורים להיות גם נהלים פנימיים שלכם?

    ת:מה זה נהלים פנימיים?

    ש:נהלי בטיחות.

    (עמ' 28-29 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024)

     

41. וכן: 

    ש:אתה מפקח על מערכי שיעור?

    ת:נכון.

    ש:מערכי שיעור הם בכתב?

    ת:כן.

    ש:איפה הם?

    ת:הם נמצאים אצלנו.

    ש:נמצאים אצלנו, אוקיי. תגיד לי בבקשה, מערכי שיעור שנמצאים אצלכם ושלא מופיעים פה, הם היו מאושרים על ידי מי?

    ת:משטרת ישראל.

    (עמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024 ש' 5-14)

     

42. לאחר דיון ההוכחות, התנהל דיון נוסף על מנת לסייע להידברות הצדדים. בדיון ביקשו הנתבעים להגיש בקשה להוספת המסמכים, וניתנה ארכה להגשת סיכומי הצדדים. אולם הנתבעים לא פעלו בהתאם והגישו סיכומים על יסוד החומר בתיק (ר' פרוטוקול מיום 15.12.224)

     

43. מכך שלא הוצגו הוראות בטיחות, הסילבוס או מערכי השיעור ולא הובא כעד נציג הנתבעת 3 שנכח בשיחת הפתיחה בעת מתן ההנחיות למתאמנים, חל למעשה הכלל שלפיו יש ללמד כי צירופם היה לרעת הנתבעת. ומכאן, מתחזקת המסקנה לפיה יש לקבל טענתו העובדתית של התובע לפיה לא ניתנו ההנחיות המתאימות למשתתפי הקורס. יש לראות בכלל הנסיבות כדבר מה נוסף המחזק את האמור בעדותו של התובע על אף שהיא עדות בעל דין יחידה.

     

44. בנסיבות הענין משלא הוצגו ולא הובאו בפני בית משפט המסמכים, קיים קושי לקבוע אם בכלל הותקנו הוראות בטיחות לאימון. ככל שהותקנו, משאלה לא הוצגו לא ברור האם השיעור אכן תאם את הוראות הבטיחות מבחינת ההסבר, ההדגמה, מספר המשתתפים בשיעור וכן התאמתו לרמת הקורס הבסיסי, השלב שבו ניתן התרגיל למתאמנים ודרגת העצימות כאמור.

     

45. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע שפסק דין המבוסס על עדות בעל דין יחיד שאין לה סיוע, הגם שאין בכך פסול כשלעצמו, טעונה נימוק מיוחד:

     

    פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

    ...

    (2)העדות היא של בעל דין ...;

    ...

46. כאמור, מצאתי שעדותו של התובע הייתה כנה וללא ניסיון להאדיר את מצבו. גם המאמן וגם מנהל הנתבעת 3 העידו בדבר חשיבותם של נהלי הבטיחות והתדרוך. נתבע 3 לא ידע להעיד מידיעה אישית האם ניתן תדרוך כזה לתובע ולעומרי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, קרלוס הצהיר כי נתן הוראות בטיחות כלליות וספציפיות לתרגיל, אולם אין כל פירוט בתצהיר להנחיות הקונקרטיות שניתנו ביחס לתרגיל הספציפי, ובנסיבות הענין במחלוקת שנפלה בין הצדדים הדבר מתבקש.

     

47. עולה שהאירוע תוחקר ועלתה האפשרות שיש לצמצם את השימוש בכוח בתרגולים. התחקיר בידי הנתבעים בלבד והוא לא גולה גם לאחר שניתנה להם הזדמנות נפרדת. בכך, מצאתי גם את החיזוק הנדרש שהרי חזקה שבעל דין לא יימנע מהצגת ראיות שהיו מועילות לו. אין אלא לקבוע שאילו הראיות היו מוצגות, הן לא היו תומכות בגרסת הנתבעת כפי שגם צוין ב ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391:

     

    "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב.

     

    הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה."

     

48. למעשה, משלא הוצגו הוראות הבטיחות, לא נסתרה טענת התובע, לפיה כל שנמסר למשתתפים טרם התרגיל הוא תיאור של תרחיש האירוע מושא התרגיל, ולא הוראות בטיחות לתרגיל.

     

49. בהקשר זה עדי הנתבעת 3 עמדו על כך שהמדובר בקורס שנכתב על ידי המשטרה אשר כתבה את נהליו ותכניו. וככזה, שאלת הרשלנות חייבת להתברר באמצעות בחינת מסמכים אלה.

     

50. מכאן העובדות שהוכחו: 

    • המדובר בשיעור ראשון שבו תרגלו קרב מגע בזוגות. עד לאותו שיעור מול שק וקבוצות.

      • לא מדובר במשתתפים המתורגלים באימונים אלא בקורס בסיסי, כהגדרתו.

      • התרגיל שבו מדובר תורגל לראשונה על ידי המתאמנים.

      • תחילה המתאמנים ביצעו את התרגיל באופן שהפעילו כח סביר אולם קרלוס צעק על המתאמנים כך שיפעילו ביותר אגרסיביות. גרסה זו של התובע קבלה חיזוק של קרלוס שאישר כי כאשר המתאמנים לא מפעילים די כח הוא דורש מהם יותר "לחשוב שהיריב הוא מחבל" .

      • קרלוס ומנהל נתבעת 3 התייחסו לחשיבות של מתן הנחיות הדגמות והסברים בסוג של תרגיל מסוג זה. התובע טען כי לא היה הסבר מצד קרלוס.

      • עומרי לא זכר האם ניתנה הנחיה בהקשר זה אולם הוא כן הסביר כי ניתנה לו הוראה להסתער על מחבל.

      • קרלוס התייחס לשאלת העצימות והצורך להתאימה לקבוצה אולם כאשר נשאל על כך ביחס לקבוצה לעננינו השיב בדבר הצורך לעמוד במטרה ולתת להם drive בתרגיל מסוג זה.

      • השאלה האם קרלוס נתן הנחיות והאם הדגים למשתתפים את התרגיל היא עובדתית ובהקשר זה אני מקבלת את טענת התובע ובין היתר מאחר שקרלוס בעדותו לא התייחס להנחיות הספציפיות שנתן במקרה זה, אולם מאידך לא שלל את דרישתו מהמאמנים להפעיל כח עוצמתי מבלי שציין או פרט את ההנחיות ו/או ההדגמה שנעשתה למתאמנים בהקשר זה.

      • הסילבוס של הקורס, מערך השיעור והנחיות שניתנו לא צורפו לתצהירו של קרלוס ומצאתי כי יש בכך כדי לחזק את עדותו של התובע אותה מצאתי אמינה.

      • מעבר לכך, בעקבות הארוע ענין העצימות בקורס, כאמור נשקל על ידי הגורמים הרלוונטים כחלק מלקחי הארוע והתחקיר וממצאיו ומסקנותיו לא הובאו בפני בית המשפט.

         

        חובת הזהירות הקונקרטית שהופרה

51. אמנם, תרגול קרב מגע הינה פעילות הטומנת בחובה סיכונים לפציעה פיסית. אולם, על מנת לקבוע האם במקרה הספציפי מתקיימת אחריות בנזיקין, עלינו לקבוע תחילה האם התובע נפצע כתוצאה מאותו סיכון רגיל הכרוך באותה פעילות, או שמא הנתבעת 3 העמידה אותו בפני סיכון חריג, שאינו רגיל ובכך גרמה להתרחשות התאונה.

     

52. לנוכח העדויות והממצאים העובדתיים שנקבעו לעיל בפרק הקודם – המסקנה היא כי הסיכון בפניו הועמד התובע וכתוצאה ממנו נפצע, אינו חלק מאותם סיכונים רגילים הכרוכים בהכשרה אותה אמור היה לעבור:

     

53. מנהל הקורס וגם המדריך נתנו דעתם לחשיבות של מתן הנחיות בטיחות למשתתפים. כך, העיד מנהל נתבעת 3: 

     

    "טרם קיום האימונים ניתנים הוראות בטיחות כלליות וספציפיות לפני כל תרגולת כאשר המדריך נותן דגשים בטיחותיים. כמו כן בשיחת הפתיחה לקורס לפני כל אימון ניתנות הוראות בטיחות שאושרו על ידי חטיבת האבטחה של משטרת ישראל. בנוסף מקריאים לחניכים הוראות בטיחות אשר כתובות על הקיר. (ס' 9-10 לתצהירו של מר אדם פלד)

     

54. גם מעדותו של המדריך קרלוס עולה החשיבות של מתן הנחיות מדי יום ביומו משתתפים חדשים בקורס.

     

55. המדובר בקורס בסיסי של מאבטחים ויש להתאימו לרמת המשתתפים. המדובר בשיעור ראשון שתרגלו קרב מגע בין זוגות ופעם ראשונה שמתרגלים תרגיל מסוג זה שדורש הפעלת כח עוצמתי. כל אלה מחייבים נקיטה באמצעי זהירות ופעולה בהתאם להנחיות בטיחות מתאימות תוך חתירה למטרת הקורס הבסיסי שהיא הכשרת המשתתפים.

     

56. בשים לב לממצאים העובדתיים שקבעתי לעיל עולה כי התובע הופל ארצה כתוצאה מתרגול שנערך ביו שני משתתפים בקורס בסיס. התרגול נעשה במסגרת אימון ראשון בין זוגות, עד כה התאמנו בקבוצה ומול שק, תוך שהמדריך דורש מהמתאמנים להפעיל כח עצמתי מבלי ליתן הנחיות מתאימות לביצוע התרגיל (לרבות הדגמה מתאימה). לא ניתנו הנחיות מספקות לענין אופן ההסתערות ומידת העצימות שיש לנקוט בה בתרגיל ולפיכך, עומרי נכנס בתובע בעצימות גבוהה.

     

57. על המדריך שנכח במקום אשר דרש מהמתאמנים להפעיל כח עצמתי (משל היה מחבל) על פני הכח "הסביר" שהופעל על ידי המשתתפים בעת קבלת המשימה, למנוע את האפשרות והתרחשותה.

     

    כך, למשל, העיד מר פלד המנהל של נתבעת 3 :

     

    "אני לא איש קרב מגע אבל אני קצת מבין. קצת. אני מניח שבהגנה מנשק קר הוא צריך להסביר להם את ה-, עליו, את מכת הפתע המהירה, אני מניח. אני מניח שהוא, את החביקה שאחרי זה, או את הירידה לקרקע. אני מניח שזה מה שהוא אמר להם..." (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024 ש' 13-16)

     

58. קרלוס כאמור לא פרט ולא הבהיר מהן ההנחיות בהתאם למערך השיעור והסיליבוס (שאף לא הוצגו בפני בית המשפט) בהם הנחה את המשתתפים טרם התרגיל ביחס לאופן ביצועו (השווה לעדות המנהל שצוטט לעיל ביחס להסבר שהעריך שהיה צריך להינתן כאמור) כאשר הוא מאשר שהדרישה היתה להפעיל כח משל היריב הוא מחבל.

     

59. עצם ביצוע התרגיל בקורס הבסיסי בהעדר הכוונה מתאימה, מעלה ספק ביחס להתאמתו למשתתפים כפי שהוכח כפי נעשה באופן ובזמן במועד התאונה.

     

60. לפיכך, יש לראות בנתבעת 2 כמי שהתרשלה כלפי התובע ובהתרשלותה כאמור לעיל – גרמה לפציעתו של התובע.

     

61. ר' בהקשר זה תא (קריות) 39227-08-13 פלוני נ' מודיעין אזרחי בע"מ:

    "... דווקא העובדה כי מדובר בפעילות מסוכנות לפי טיבה, מצריכה את הנתבעות להשית את דעתן על הוראות בטיחות שימנעו כמה שניתן פגיעות במהלך אימון. עוד נטען שמדובר באירוע ספונטני שלא ניתן למנוע. בהקשר האחרון, מקובלת עליי טענת הנתבעות  כי הואיל והתאונה נגרמה בעת דו קרב וכתוצאה מפעולה מהירה וספונטנית, הרי לא ניתן לצפות כי כאשר התובע ובן-זוגו מנהלים דו קרב, המדריך יעקוב אחר כל תנועה ותנועה, יזהה בשעת אמת כי עומדת להתבצע פעולה חריגה, יעוט על בן הזוג התוקף וימנע את הפעולה. אחריותן של הנתבעות לא נובעת מצפיה הנגזרת מדרך פעולה זו. אך בכך לא מתמצית בחינת אחריותן של הנתבעות.

    הפעילות בה נפגע התובע דימתה דו-קרב בין התובע לבין משתתף אחר. דווקא משום שמדובר בפעילות מסוכנת, בה טבועה אלימות וסימולציות המדמות קרב אמיתי, נדרשת חברת רוי להקפיד על הדרכת המשתתפים בתרגיל לגבי גבולות המותר והאסור; ובפרט עד לאיזה גבול ניתן למתוח את הסיטואציה המדומה. גם כאשר נערכת סימולציה שבאה לדמות קרוב ככל שניתן סיטואציה אמיתית, יש לתת הנחיות ברורות ולערוך תיאום ציפיות מדויק. חשוב לציין כי באופן כללי ניתנות הוראות בטיחות והוראות לגבי האימונים... עם זאת, המסקנה העולה מן הראיות כי ההנחיות לגבי התנהלותם של המשתתפים לא היו מחודדות מספיק ולא כללו הנחיות מפורשות למניעת פגיעה באחר"

     

    (יש לציין שעל פסק הדין הוגש ערעור שנדון בע"א 41830-08-18 מ.א. רוי בע"מ נ' פלוני. התיק נסגר, ככל הנראה בפשרה. למקרא ההחלטה שניתנה בתיק ביום 11.10.2018 עולה כי הערעור הוגש בשאלת הנזק).

     

62. עוד נפסק כי תרגיל שאינו מתאים לרמת הקורס הוא בגדר התרשלות (ת"א (שלום י-ם) 29614-02-12 בעהם נ' קבוצת מודיעין אזרחי בע"מ (17/03/16) (להלן: "פרשת בעהם").

     

    גם מטעם זה יש קבע כי הנתבעות התרשלו וכך נקבע שם:

     

    "מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתמש ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם או רגילים לאותם פעילות, אין בגינם אחריות" ... השאלה, מה היקף האחריות וההתרשלות באשר לפגיעות במהלך אימוני קרב מגע הגיעה לא אחת לבתי המשפט.

     

    חלק ניכר מהתביעות שהוגשו, נדחו, משלא הוכחה הפרת חובת הזהירות, כך למשל נפסק שקרב מגע, מעצם טיבו כרוך בסיכונים כגון: "מכות יבשות" שהם בגדר סיכונים שלא ניתן למנוע אותם לגמרי ועל כן הם סיכונים צפויים שאין להטיל אחריות לגביהם וכי חלק ממטרת האימון בקרב מגע היא הפחתת רמת החרדה של המתאמן מפני עימות גופני ועל כן ספיגת "מכות יבשות" מהווה חלק מהאימון (ראו למשל: ת"א (שלום ירושלים) 4816/00 אבישי דותן נ' מודיעין אזרחי ואח' (04.12.08)).

     

    חלק מהתביעות התקבלו, בין היתר, מאחר שנקבע שהסיכון בפניו הועמד הנפגע, אינו חלק מהסיכונים הכרוכים בהכשרה וכי תרגיל שאינו מתאים לרמת הקורס הוא בגדר התרשלות ( ראו למשל: ת"א (כפר סבא) 1504/99 עיטה אלירן נ' מודיעין אזרחי ואח' (30.11.14)).

     

    עם זאת, אין בכך שעסקינן באימון קרב מגע כדי לשלול אחריות הנתבעת ויש לבחון את המקרה לגופו".

     

    גם בפרשת בעהם מדובר היה בעדות יחידה של בעל דין וגם שם מצא בית המשפט את העדות מהימנה. חיזוק חיצוני לעדותו נמצא בדמות הימנעותה של הנתבעת מלהביא ראיות רלוונטיות.

     

    לענין אי התאמת התרגיל הרי אי התאמה רלוונטית בענייננו לאי התאמה ביחס לרמת הקורס ואף למועד ולאופן שבו ניתן והוצג למשתתפים.

     

63. לאור כל האמור, מצאתי כי הנתבעים 1ו-2 התרשלו כלפי התובע, ולפיכך אחראים לפצותו כלפי הנזק שנגרם לו בעקבות ביצוע התרגיל בקורס.

     

    חבות המעסיק

     

64. הנתבעות 1 ו-2 למעשה הם המעסיק.

     

65. התובע ביקש לחייב את נתבעות מס 1 ו-2 בנזקיו. לטענתו, בעניין זה חל החריג לחבותו של בעל חוזה שמצדיק את הטלת האחריות על המעביד וכך נקבע לעניין זה בסעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]:

     

    15.לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:

     

    (1)הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;

    (2)הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;

    (3)הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;

    (4)הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;

    (5)הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין.

     

66. אני סבורה כי דין התביעה כנגד נתבעות מס 1 -2 להידחות. לא הוכח שהמעסיק התרשל בבחירת בעל חוזהו או שהוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה, הוא בטח שלא אשרר את המעשה שגרם לנזק. המעסיק לא רק שלא אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו נמסר לבעל חוזהו, אלא שעל המעסיק נאסר להכשיר את המאבטחים. הכשרתם נמסרה בחיקוק דווקא לגופים חיצוניים המפוקחים על ידי משטרת ישראל. מכאן שגם לא ניתן להגיד שהדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין. למעשה, הוכח שלמעסיק יש שיקול דעת מצומצם ביותר בבחירת הגוף שישמש להכשרת המאבטחים.

     

67. בתצהיר עדותו הראשית העיד התובע כי בתור עבודה זמנית החליט ללכת להיות מאבטח, פנה לחברת מודיעין אזרחי, עבר ראיון וזימנו אותו לקורס מאבטחים בן שבוע.

     

    מתצהיר הנתבעות 1-2 מר לושי שלא נסתר מובהר מתווה ההכשרה של המאבטחים, כאשר חברת האבטחה שולחת את המועמדים למוסדות הכשרה ספציפים שנבחרו על ידי המשטרה כאשר אף התכנים של הקורס הם תכנים שניתנו על ידי המשטרה.

     

68. כך העיד בהקשר זה העד מר לושי :

     

    ת:ברמות ההכשרה עלינו לא מפקחים,

    ש:אוקיי.

    ת:כי אסור לנו לעשות הכשרות. מי שעושה הכשרות זה חברות חיצוניות שמונחות על ידי משטרת ישראל, לא על ידנו. אנחנו לא קובעים מה יהיה בהכשרה, איך היא תתבצע, באיזה מקום, מי יהיו המדריכים. לא עלינו.

    ש:אתם ניהלתם בכלל איזשהו מעקב על בטיחות אימונים בהכשרות?

    ת:אני אומר שוב, אנחנו לא קובעים אפילו מי תהיה חברת ההכשרה שמאושרת לעשות הכשרות. משטרת ישראל, היא בוחנת, היא קובעת מי רשאי. אני לא יכול לשלוח עכשיו מאבטח לעשות אצלך הכשרה. אתה חייב להיות בעל תו תקן של משטרת ישראל. משטרת ישראל זה הגוף המנחה אותם. לנו אסור להתערב. אגב, אני יכול להגיד שלפני 20 שנה אנחנו כן היינו בודקים אותם. אפילו ברמת כמה כדורים יורה כל מאבטח.

    כב' הש'

    הר ציון:מה, את הקורסים עצמם?

    העד,

    מר לושי:כן.

    כב' הש'

    הר ציון:כן.

    העד,

    מר לושי:ב-20 שנה האחרונות אנחנו כבר לא. אסור לנו להיות שם. אסור לנו להכשיר ואסור לנו לבקר אותם. מי שמבקר אותם זה משטרת ישראל בלבד.

    .......

    ת:כן. יש בארץ היום ארבע-חמש בתי ספר להכשרה, אל תתפוס אותי במילה, יכול להיות שישה, יכול להיות שלושה, אבל זו הכמות פחות או יותר שמאושרות במשטרת ישראל, ורק איתם אנחנו רשאים להתקשר.

    ...

     

    ש:האופציה שלכם, של מודיעין אזרחי כחברה שמעסיקה מאבטחים, היא לבחור את בית הספר מתוך הרשימה שמשטרת ישראל אישרה. זה נכון?

    העד,

    מר לושי:כן.

    ש:וש.פ. מטווחים היא אחת מהחברות שמשטרת ישראל אישרה לכם לשלוח.

    ת:נכון.

    ש:נכון. עכשיו, לפי מה אתם בוחרים לשלוח לש.פ. או ל-, לא יודעת, שמשון או חברות שהופיעו שם.

    ת:מאוד פשוט. יש לנו הסכם מסחרי היום כמעט עם כל חברות ההכשרה. ברגע שההסכם המסחרי הוא פחות או יותר זהה בין כל החברות, ובדרך כלל אנחנו שולחים למקום שהאזור הגיאוגרפי יותר נוח, או יכול להיות שלא נפתח קורס במקום אחד ונפתח קורס במקום אחר, אז אנחנו, יש לנו את האופציה לשלוח לשם בשביל לא לאבד זמן.

    ש:ועם ש.פ. מטווחים אתם עבדתם ב-2018 בצורה שוטפת, אני מבינה, נכון?

    ת:אם אני זוכר נכון, כן.

    ש:וגם היום אתם עובדים איתם?

    ת:לדעתי עכשיו הפסקנו לעבוד איתם בגלל מחלוקת מסחרית.

    ...

     

    ש:מקודם גם אתה אמרת שבעצם גם לש.פ. אין, זה רגולטור, משטרה, שקובע את התכנים. אז זה לא שש.פ. יכולה לשנות משהו בתכנים שהמשטרה התוותה לה. זה לא משפט לגמרי מדויק בתצהיר שלך.

    העד,

    מר לושי:צודקת.

    (עמ' 51-52 לפרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024)

     

69. ומכאן, למעביד קימת חבות מושגית כלפי עובדיו גם בנסיבות בהן הוא שולח אותם להכשרות מחוץ לעבודה ולצרכיה. אולם יש מקום לבחון האם יש חבות קונקרטית בנסיבות בהן מדובר ברשימה סגורה של מכונים שהתכנים מוכתבים על ידי המשטרה, לא מצאתי לקבע חבות מצד המעביד.

     

70. לענין הטענה שנטענה בסיכומי התובע שלא נאמר לו שהמדובר בקורס עם סיכונים ראשית אצין כי טענה זו לא נטענה בתצהיר העדות הראשית של התובע. שנית, מאחר שהמדובר בחלק מדרישות תפקיד המאבטח לא מצאתי כי בהקשר זה קמה רשלנות כלפי התובע מצד הנתבעת אשר כאמור מחויבת לשלוח מועמדים למקומות הכשרה ספציפיים, ולא מצאתי כי נטען כי לו ידע שיש חלק של קרב מגע בקורס, לא היה ניגש לקורס. כפי שיפורט בהמשך פסק הדין ביחס לנזק, התובע טען בהקשר זה כי שקל לבצע עיסוקים בעתיד לרבות פעילות פיזית.

     

71. כמו כן, לא הוכחה הטענה העובדתית שנטענה בחקירה הנגדית כי נאמר לתובע שהמדובר בקורס קליל. התובע גם לא היה קוהרנטי בעדותו בהקשר זה כאשר הודה שהבין וידע שיש בקורס דרישה פיזית שקשורה לאופי התפקיד ודרישותיו. בכל אופן, גם אם הנתבעת 3 לא התאימה את התרגיל כפי שהוצג למשתתפים לרמת הקבוצה הרי שאין לנתבעת 1 בנסיבות שפרטנו חבות לכך.

     

72. התובע הביא אסמכתאות בסיכומים. אצין כי המדובר בפסיקה של בית המשפט השלום ועל כן אינה מחייבת. שנית, מצאתי כי יש לאבחן את הפסיקה שהובאה בהקשר זה מעניננו.

     

    כך, בתא 20709-04-15 פלוני נ' חברת מיקוד סניף מרכז נפסק: 

     

    "אחריותה המוגברת של הנתבעת 1 כמעסיקת התובע, שאחראית לרווחתו במהלך הקורס, תלויה בעדכון של הנתבעת 2. עם זאת, אם הנתבעת 1 היתה פונה לנתבעת 2 לברר את תלונות התובע, היה התובע מופנה לטיפול קודם. יש לשקול את מידת האשם היחסי ולנוכח תלות זו ושליטתה הנרחבת של הנתבעת 2 בהתנהלות הקורס יש לראות בה גורמת הנזק הישיר ומשכך יש לקבוע כי חלקה בגרימת הנזק הינו בשיעור 60% וחלק הנתבעת 1 בשיעור 40%.

     

    כאמור, המדובר בשליטת המעסיק בהתנהלות הקורס.

     

73. בעניין בעהם נפסק:

    "הנתבעת טענה שמאחר שהעסיקה קבלן עצמאי, יש לפטור אותה מחבותה. טענת הנתבעת היא בגדר הרחבת חזית שלא נטענה בכתב ההגנה ודי בכך כדי לדחותה. למותר לציין שהנתבעת לא שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הקבלן העצמאי.

     

    מכל מקום, החוזה עם חברת עילית לא הוצג והנתבעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת באשר לטיב היחסים שבינה לבין הקבלן העצמאי. אף לא הוכח שהנתבעת הוציאה השליטה והפיקוח על הקורס ותכניו, בפרט לנוכח עדות רוזנמן לפיה היה בקשר יומיומי עם קבט"ים מטעם הנתבעת (ע' 9 ש' 30) ומכאן שלנתבעת היה חלק פעיל בכל הקשור לקורס.  משהרשתה הנתבעת הלכה למעשה את תוכן האימון, בכך שיתקיים קרב מגע בעת השיעור הראשון בניגוד לסטנדרט הזהירות הסביר,  אין היא זכאית לפטור מחבות בנזיקין."

     

    הנסיבות בענייננו שונות, והונחה תשתית ראייתית רלוונטית ביחס להתנהלות מול משטרת ישראל.

     

    בתא 39227-08-13 פלוני נ' מודיעין אזרחי בע"מ אין המדובר בנסיבות זהות לעניננו מבחינת זהות החברה המכשירה מתוך מכרז סגור של המשטרה, לרבות תכניו של המכרז (שם נטען כי לא הוכח).

     

74. התובע טען להפרת חובה חקוקה מצד המעביד:

     

    לטענתו, המעביד הפר את חובתו לספק סביבת עבודה בטוחה בהתאם לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל-1970. פרק ג' לפקודת הבטיחות דן בחובתו של המעסיק לספק סביבה בטוחה ותנאי עבודה בטוחים, אך חובה זו קמה ככל שהמעביד שולט בסביבה ואין הנסיבות רלוונטיות להקמת החבות בענייננו, כאשר החבות נגזרת מתכני הקורס ובהיעדר שליטה לנתבעת.

     

75. התובע טוען גם להפרת חובה חקוקה לפי חוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד-1954 על תקנותיו אך הוא לא מצביע על הוראה ספציפית. התובע הפנה לתקנות ספציפיות בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט-1999. תקנה 2 מגדירה את חובות "המחזיק במקום עבודה" ואילו הנתבעת מעולם לא החזיקה במקום שבו נפגע התובע.

     

76. לפיכך, התביעה נגד המעסיק נדחית בהיעדר שליטה על הנעשה על מקרקעי הנתבעת 3 ומשנמצא כי לא התרשל בבחירת הנתבעת 3 להכשרת התובע.

     

    הנזק 

     

     

77. פרופ' ברק חביב, מומחה מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו מיום 28.7.22 כי כתוצאה מהתאונה והניתוח בברך ימין נותרו לתובע דלדול שרירים, הגבלה בתנועה וכאבים, בהתאם לממצאים המומחה קבע כי נותרה לתובע נכות כדלקמן:

     

    נכות זמנית

     

    100% זמניות מיום 1.11.18 עד 31.1.19

    30% מיום 1.2.19 ועד 17.12.19 (עד לניתוח השני)

    100% מיום 18.1.2.19 עד 17.1.20 (לאחר ניתוח שני)

     

    נכות צמיתה

     

    10%לפי חלקיות סעיף 48(2)(ב)לתקנות בשל אי יציבות חלקית ברך ימין.

    10% לפי סעיף 48(2)(ז() (4 ) בשל מצב לאחר ניתוח להוצאות מיניסקוס

    4% לפי סעיף 48 (2)(ו) בשל הגבלה יחסית ביישור ברך.

     

    סך הכל נכות צמיתה משוקללת: 23%.

     

78. יצוין כי במהלך שמיעת הראיות הנתבעת העלתה טענות בנוגע למצבו הרפואי הקודם של התובע בברכיים. אולם, הדרך לערער על קביעות המומחה הנה באמצעות המומחה ולהעלות בפיו טענות אלה ביחס מצב הרפואי הקודם. המומחה לא זומן ולא הופנו לו שאלות הבהרה ולכן אין מקום לדון בטענות אלה. חזקה כי כל החומר הרפואי שהיה בידי הנתבעת הועבר אליו והוא נתן דעתו למכלול החומר שעמד בפניו. יש להפנות לחוות דעת המומחה אשר בעמ' 3 -4 לחוות הדעת מתייחס לתיעוד רפואי שעמד בפניו ביחס לכאבים בברכיים וכן לסעיף המסקנות.

     

79. המומחה קבע בחוות דעתו כי:

     

    "התובע מר פלוני נחבל לדבריו חבלה סיבובית בברך ימין במסגרת קורס קרב מגע בתאריך 1.11.2018. ביום החבלה פנה לבדיקה בקופ"ח ולמעקב אורתופדי. אובחן עם קרע רצועת ומניסקלי ובתאריך 3.12.18 עבר ניתוח בברך ימין שחזור רצועה צולבת קדמית ותפירת קרע במיניסקוס. לאחר הניתוח טופל בפיזיותרפיה והידרותרפיה עם שיקום הדרגתי ממושך וקושי תיפקודי. כשנה לאחר הניתוח הראשון בתאריך 18.1.2019 נזקק לניתוח נוסף בברך אשר שיפר את מצבו באופן חלקי אך נותר לדבריו כיום עם כאב, בעת תנועה, חוסר יציבות ומגבלה תפקודית. הממצאים העיקריים בבדיקה גופנית שערכתי הם מצב לאחר ניתוח בברך ימין, דלדול שרירי, כאב והגבלת תנועה. בחומר הרפואי שנשלח אלי ומפורט למעלה מופיעים הביקור במוקד רפואי מיום התאונה ומעקב מרפאתי מתמשך בהמשך . על פי התיעוד בסמוך לתאונה אובחן עם ברך ימין נעולה ובתאריך ה 3.12.18 עבר ניתוח לשחזור רצועה צולבת קדמי ותפירת קרע במיניסקוס הלטרלי. בשל הימשכות כאבים קשה לאחר הניתוח ב- 18.12.19 עבר ניתוח נוסף ארתרוסקופי בברך ימין להטריית רקמה צלקתית ומניסקטומיה לטרלית. בבדיקת MRI שבוצעה לאחרונה ב-10.5.22 נראה כי השתל רציף אך ישנם שינוים ניווניים במדור החיצוני (לטרלי) ותהליך דלקתי/צלקתי במעטפת הברך הימנית. מן החומר הקודם לתאונה עולה כי סבל מכאבי ברכים ממושכים לפני ובמהלך שירותו הצבאי הסדיר. חוות דעת המומחים משני הצדדים חלוקות בענין מידת חוסר היציבות והצלקת הניתוחית בברך ימין. אני מעריך את נכותו האורתופדית הצמיתה של מר פלוני בגין התאונה לפי הפירוט הבא:

     

    1. בשיעור של 10% לפי חלקיות סעיף 48(2)(ב) של אי יציבות חלקית קדמית בברך ימין.

    2. בשיעור של 10% לפי סעיף 48(2)(ז)(4) בשל מצב לאחר הוצאת מניסקוס.

    3. בשיעור 4% לפי בעיף 48(2)(ו)(I-II) בשל הגבלה יחסית ביישור הברך.

        

       אני מעריך את תקופת אי הכושר הזמנית בשיעור של 100% לתקופה של שלושה חודשים ובשיעור של 30% עד לניתוח השני. לאחר הניתוח השני בשיעור של 100% למשך חודש.

        

       היות וחלפו שלוש וחצי שנים מאז התאונה איני צופה שינוי במצבו . סביר להניח שהתובע יזדקק לטיפולים בכאב וטיפול גופני משקם אשר נמצא בסל הבריאות ואינם כרוכים בתשלום".

        

80. מדובר בנכות אורתופדית כאשר המומחה מתייחס למצב לאחר ניתוח ברך ימין דלדול שרירי כאב והגבלת תנועה. המדובר בנכות בעלת אופי תיפקודי . לכך אתייחס בהמשך פסק הדין.

    הפסדי התובע

     

81. הנתונים הרלוונטים לפרק זה –

    תאריך לידה -X.X.89

    תאריך התאונה 1.11.2018

    אורך התקופה מהתאונה ועד היום – 75 חודשים

    אורך התקופה לחישוב הפסיד ההשתכרות בעתיד – 31.75 שנים מקדם 239.6103

    ימי אשפוז- 4

    נכות רפואית 23% משוקללת.

     

     

    הפסד שכר לעבר

     

82. המומחה כאמור קבע נכויות זמניות בחוות דעתו. כידוע, פיצוי בעבור הפסדי שכר לעבר הוא ראש נזק שיש מקום להוכיחו בראיות.

     

83. עובר לתאונה, התובע עבד במספר מקומות עבודה. בתקופה שבין 12/17 ל- 3/18 (סך הכל 4 חודשים) התובע עבד בחברת הלקוח המרוצה – ניהול ושיווק, והשתכר שכר ממוצע של כ-7,500 ש"ח. לקראת מועד המעבר לנתבעת, התובע עבר לעבודה זמנית בחברת גרינטק שירותי אאוטסורסינג בשכר ממוצע של 714 ש"ח ליום, עד לתחילת קורס המאבטחים, והתכוון להמשיך לעבוד אצל הנתבעת לטענתו.

     

84. כאמור התאונה היתה בנובמבר 2018. לפי דו"ח רציפות ביטוח בשנת 2018 השתכר התובע סך של 25,475 ש"ח בעבור 7 חודשי עבודה (כ- 3,639 ש"ח לחודש בממוצע). בשנת 2017 השתכר התובע 28,800 ש"ח בעבור 9 חודשי עבודה (3,200 ש"ח).

     

85. התובע טען כי יש מקום לחישוב על בסיס שכר ממוצע במשק או שכר של מאבטח העומד לטענתו על סך של בין 7,000 ש"ח עד 11,000 ש"ח לאור רצונו לעבוד כמאבטח שלא יצא לפועל, אולם התובע לא הוכיח נתונים אלה. ראשית לא הוכח כי התובע היה עובד כמאבטח בפועל. שנית ועיקרי- התובע צירף תדפיס מאתר האינטרנט טקסמן ותדפיס מאתר האינטרנט של AllJobs אך לא מדובר בנתונים רשמיים ולא ברור על סמך מה נערכו ומי ערך אותם. לא מצאתי שניתן להסתמך על הנתונים שהובאו על ידי התובע.

     

86. אשר על כן בשים לב לשכר החודשי שנה ערב התאונה ובהעדר הוכחת שכר מאבטח על ידי התובע, חישוב הפסד עבר יעמוד על בסיס שכר מינימום חודשי של 5,880 ש"ח שהיה שכר המינימום אותה עת (לקוח מתוך אתר הלמ"ס).

     

87. התובע טען עוד כי מאז התאונה ועד היום, תקופה של למעלה מ- 6 שנים הוא לא עבד למשך 28 חודשים מלאים, וכן טען ביחס לחודשים בהם עבד בעבודות זמניות, להפסד עבר הנגזר מהפער בין השכר שהרוויח בסך של 4,308 ש"ח לשכר בסך של 11,000 ש"ח שהיה מרוויח כמאבטח.

     

88. מאחר שעל פי דו"ח רצף תעסוקתי עולה שגם טרם התאונה התובע עבד בעבודות זמניות וגם לאחר התאונה עבד בעבודות זמניות, ובשים לב לנכויות הזמניות שהוכרו בחוות הדעת, ומאחר שהפסד עבר הינו נזק מוכח, לא מצאתי כי הוכח קשר סיבתי בין ההפסדים הנטענים בתקופה זו לבין התאונה, ברקע התעסוקתי המוכח בפני בעבר וכן כיום. אשר על כן, הפסדי התובע הקשורים בקשר סיבתי לתאונה יחושבו בהתאם לתקופות האי כושר הזמניות שנקבעו בחוות דעתו של המומחה ככלי עזר לאומדן הנזק כפי שבית המשפט עשה גם בת"א (שלום ת"א) 16497-06 אבו מוך עמאד נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ כשקבע:

     

    "נזק מיוחד חב הוכחה הן לקיומו והן לשיעורו אך מקום בו לאור אופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות את מידתו, די לתובע שיביא נתונים אשר ניתן להביאם בסבירות, ואזי בית המשפט יפסוק את מידת הנזק על דרך האומדן [ע"א 444/94, אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, פד"י נא [5] 241, 255]".

     

89. הנכויות הזמניות שהוכרו על ידי המומחה סכום הפיצוי:

    100% זמניות מיום 1.11.18 עד 31.1.19 – סך של 17,640 שח

    30% מיום 1.2.19 ועד 17.12.19 (עד לניתוח השני) – 18,522 שח

    100% מיום 18.12.19 עד 17.1.20 (לאחר ניתוח שני) - 5,880 שח

     

    (אצין כי מדוח רציפות עולה כי התובע עבד בשנת 2019 בשכר של 3,900 שח לחודש. אולם מאחר שמדובר בנכות זמנית בשיעור של 30% מצאתי מקום ליתן את הסכום הנגזר משכר מינימום. כך גם לגבי הפיצוי לדצמבר- ינואר 2020).

     

    סך כל הפסד השכר לעבר (נכויות זמניות) - 42,042 ש"ח.

     

     

    הפסד לעתיד ופגיעה בפוטניאל השתכרות

     

90. התובע, יליד X.X.89 בעת התאונה היה בן 29. כיום התובע בן 36. בעת שארעה התאונה לפי דוח רצף תעסוקתי התובע עבד בעבודות זמניות וטרם מיצה דרכו המקצועי.

     

91. נדון בההשלכה התפקודית והפגיעה בכושר השתכרות לעתיד-

    בהקשר זה נפסק בע"א 3049/93‏ גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ''ד נב(3) 792

     

    בצד קביעת הנכות הרפואית, על בית-המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו בעתיד של התובע, אם התובע טוען להפסד כזה. בפריט זה על בית-המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. בין הנתונים המסייעים לבית-המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה...

    ... המקרים שבהם נוהג בית-המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית... 

    ...לעתים, קיימים נתונים לקביעה, מה הייתה – לפי הצפוי – השתכרותו של הנפגע לולא התאונה, אך קיים קושי לקבוע, מה כושר השתכרותו הצפוי כתוצאה מהתאונה ומהגבלה, שנגרמה לו בתאונה. באין נתון זה ידוע, או כשקיים קושי לקבעו, ניתן להסתמך על אחוזי הנכות הפונקציונאלית שנגרמה לנפגע כמודד לקביעת הפסד השתכרותו.

    ... בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית-המשפט, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית. אך קביעת שיעור הנכות התפקודית יכול שתשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההשתכרות (ההדגשות הוספו – ל.ה.צ).

92. בעניננו, אני סבורה כי קימת לנכות הרפואית השלכה תפקודית. מדובר בפגיעה בברך ימין, דלדול שרירים הגבלה בתנועה וכאבים (ר' ממצאי חות הדעת).

     

93. התובע טוען כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים בברכים בעיקר כאשר המדובר בישיבה ממושכת.

     

94. התובע טען בתצהירו כי בעקבות התאונה לא הצליח לסיים לימוד תעודה לפיתוח WEB ואפקליקציות ולא חזר לקורס מאבטחים להשלים הכשרתו כמאבטח. לטענתו השנים לאחר התאונה הם שנים של ניתוחים, החלמה, טיפולי שיקום, שנים שבהן לא עבד בצורה מסודרת ולא למד דבר והוא טוען שעצר את מסלולי התפתחותו המקצועית. באפריל 2019 חזר לעבוד בעבודות זמניות עם מגבלות תוך חיפוש עבודה שאינה דורשת עבוד פיזית ולכן נאלץ להתפשר על עבודות בשכר נמוך. עוד טוען התובע בתצהירו כי לאחר שחזר לעבודה זה היה למספר חודשים בגלל מגבלותיו, לטענת התובע כאשר עבד כמורה במשרד החינוך התקשה להחזיק מעמד יום שלם בכיתה בשל כאבים. נכון ליום התצהיר הצהיר התובע כי עבד כמנתח ידע בישיבה אולם גם בישיבה סובל מכאבים, חייב לקום וזה פוגע לו בריכוז בתפוקה וביכולת לעבוד ימים מלאים.

     

    עוד טוען התובע בתצהירו כי אלמלא התאונה היה מסיים את קורס האבטחה ועובד כמאבטח בנתבעת במשרה מלאה ובמקביל משלים לימודים עד להשלמת תואר.

     

95. לטענת התובע הנכות התיפקודית עולה על הרפואית ויש להעמידה בשיעור של 33%. לטענתו הפגיעה מגבילה את יכולתו לעבוד בעבודה פיזית כפי שתכנן, וחוסם אפשרות למאמץ פיזי. בעת התאונה היה בן 28 ויכל היה לבחור לעסוק בכל תחום.

     

96. על כן לטענת התובע, יש לחשב הפסד השתכרות לעתיד לפי שכר ממוצע במשק מאחר שבמועד התאונה לא רכש מקצוע. כמו כן, לטענתו יש לקבע כי נכותו התיפקודית עולה על נכותו הרפואית ובהתאם הפגיעה בפוטנציאל התעסוקתי שלו, וכן יש לקבע פיצוי בהתאם לחישוב אקטוארי מלא מאחר שיש סיכוי ממשי שלא יחזיק מעמד בשוק העבודה עד גיל 67.

     

97. הנתבעות טוענות כי אין השפעה לנכותו הרפואית על תיפקודו ולכל היותר יש מקום לקבע פיצוי גלובלי בנסיבות הענין. כמו כן, לאור גילו אין מקום לקבע בסיס שכר כפי השכר הממוצע במשק.

     

98. אני סבורה כי יש מקום לקבע כי לנכות האורתופדית השלכה לענין פוטנציאל ההשתכרות שלו. עם זאת, לא מצאתי לקבע כי הנכות התיפקודית עולה על הנכות הרפואית.

     

99. מחקירת התובע עולה כי מאז התאונה התובע עובד בעבודות זמניות כפי שאף עבד ערב התאונה. גם ערב תאונה עולה כי התובע לא עבד בצורה רציפה ומסודרת. עם זאת אין ספק כי לפגיעה מסוג זה השלכה על פוטנציאל ההשתכרות של התובע שעד היום לא מצא עבודה יציבה ומפרט את הקשים שבהתמדה בעבודה למשך שעות רבות בישיבה גם אם לא מדובר בעבודה פיסית, בשל הכאבים והמוגבלות שקבלו תמיכה גם בממצאי חוות הדעת.

     

100. עם זאת, עולה כי בשנים האחרונות התובע לומד לתואר במשפטים והוא מתכון לעסוק בכך בעתיד. מכאן שיש לתובע פוטניאל לעתיד תעסוקתי שהוא מבססו כיום לאחר התאונה. לאחרונה התובע נמצא במילואים כקצין בימ"מ בעבודה שאינה פיסית (התובע צין כי יכול היה לקבל פטור אולם בחר לבצע את שירות המילואים). התובע מתאר את הקושי שבשירות המילואים והימצאות בלימודים משך זמן רב עם זאת התובע מתמודד עם כך ביום יום.

      

101. עוד עולה כי התובע עבד בעבודות מזדמנות כאלה ואחרות מאז התאונה עוד היום, ולא הוכח מדוע יכולת זו לא נוצלה במלואה במהלך החודשים מאז התאונה ועד היום.

      

102. כמו כן, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי עד היום לא פוטר בגלל המגבלות שלו אולם הדבר השפיע על היחס כלפיו לאור המוגבלות שלו בעבודה. כך טען בחקירה נגדית:

      

     ש:מישהו פיטר אותך אי פעם בגלל שאמרו לך: 'אדוני, פלוני, אתה קם יותר מדי ואתה לא מתפקד'?

     ...

     העד,

     מר פלוני:אני אתמצת את זה. לא פוטרתי עקב המגבלה אבל כן ראיתי יחס שונה, כי כשאני לפעמים בימים מסוימים עם כאבים עזים מדי בשביל לצאת מהבית, ונאלץ להיעדר לעומת אדם שאין לו שום מגבלה ולא צריך להיעדר, כמובן שיהיה פה קצת שוני.

     (פרוטוקול הדיון מיום 19.5.2024 ע' 89-90)

      

103. רעייתו של התובע בתצהירה חיזקה את הקשיים של התובע מבחינת כאבים בברך בישיבה ממושכת וכן את התקופות הקשות של הניתוחים וקשיי ניסיונות ההשתלבות בעבודה.

      

104. לאור התרשמותי מחקירת התובע בדבר כאבים ומוגבלות בתפקוד הנובעים מהפגיעה בתאונה, אני סבורה כי יש לראות בשיעור הנכות הרפואית כבעל השלכה תפקודית, עם זאת לאור עבודתו בעבודות מזדמנות במשך התקופה ולימודי המשפטים בשנים האחרונות, לא מצאתי לקבע כי הנכות התיפקודית עולה על הרפואית, כמו כן לא מצאתי כי בנסיבות אלה שפורטו לעיל לענין השתלבותו במקומות עבודה ולימודים אקדמיים, יש מקום לקבוע חישוב אקטאורי מלא.

      

105. לענין גובה השכר –

      

     אני סבורה כי גובה הפיצוי צריך להגזר בהתאם לצעירים בראשית דרכם בהתאם לשכר הממוצע המשק. ראה לעניין זה ע"א 10064/02 אבו חנא נגד מגדל חב' לביטוח (ניתן ביום 27.9.05) - (להלן: "עניין אבו חנא"), שם נקבעה החזקה בדבר פוטנציאל השתכרותם של קטינים כגובה השכר הממוצע במשק. עוד נקבע כי על המבקש לסטות מחזקה זו רובץ הנטל להוכיח זאת.

      

106. בתי המשפט נוהגים להחיל חזקה זו גם לגבי צעירים שאינם עוד קטינים וטרם החלו לכתוב את סיפור חייהם. (ראה לעניין זה ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צי'בוטארו, (ניתן ביום 25.11.09) וגם- רע"א 7490/11 פחרי נ' חאג' (ניתן ביום 28.12.11) וגם ע"א 8621/09‏ המאגר הישראלי לביטוחי רכב - "הפול" נ' סאלח ניזאר- "סוגיית בסיס השכר של ניזוק שטרם החל את חייו המקצועיים העסיקה רבות את בתי המשפט בישראל. ככלל, נקודת המוצא החזקה היא כי יש ליטול את השכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב. אמנם, חזקה זו ניתנת לסתירה כאשר מדובר בהערכות מבוססות באופן אינדיבידואלי. אולם, לשם כך יש צורך בביסוס מוכח ופרטני ..."

      

107. מכאן, יש להחיל את החזקה גם ביחס לניזוק צעיר שטרם החל לכתוב את סיפור חייו קרי, טרם ביצע בחירות עצמאיות במועד התאונה. לא מצאתי לסטות מהחזקה בנסיבות המקרה שלפנינו.

      

     ערב התאונה התובע עבד בעבודות מזדמנות, החל בלימודים אולם לא סיימם ומעדותו עולה כי לא סיים את הלימודים לאחר התאונה, לפיכך יש להחיל את החזקה לגבי צעירים שאינם עוד קטינים (על אף שמדובר בגיל 29 בעת התאונה) מאחר שמהותית לא החל את דרכו המקצועית.

      

108. לאור האמור מקדם היוון 239.6103 (עד גיל 67) 

     נכות שיעור 23%

     שכר ממוצע עדכני – 13,163 שח

     פיצוי בשעור של 60% חישוב אקטאורי

     ובסך הכל 435,251 ש"ח.

      

     הפסדי פנסיה

      

109. בהתאם לפסיקה אלה יחושבו בשיעור 12.5% מהפסדי השכר לעבר ומהפסדי כושר ההשתכרות לעתיד וסך הכל יפוצה התובע בראש נזק זה בסך 59,662 ש"ח

      

     כאב וסבל

      

110. התובע הוכיח כי בעקבות הפגיעה בברך נגרמה לו עגמת נפש ופגיעה באיכות חייו. וזאת לאור גילו הצעיר , הניתוחים שעבר , הכאבים שהתובע טוען כי הוא חווה מאז התאונה ועד היום אשר קיבלו תיעוד גם בתיקו הרפואי וגם בחוות דעת המומחה.

      

111. עוד עולה כי המדובר בתקופות שיקום בעקבות שני ניתוחים שבעקבותיהם המומחה אף קבע תקופות של אי כושר של 4 חודשים.

      

112. הטענות בראש נזק זה נתמכות בתצהירה ובעדותה של רעייתו שלא נסתרו גם בקשר לכאבים וגם בקשר לתקופות השיקום וגם בדבר ההשלכה של הפגיעה על תפקודו של התובע בחיי היום יום (ר' עדות רעיית התובע בעמ' 61 לפרוטוקול בשורות 34-39).

      

113. לפיכך יש להעמיד את הפיצוי על סך של 80,000 שח.

      

      

     הוצאות רפואיות / נסיעות

      

114. המדובר בתאונת עבודה אשר במסגרתה התקבלו תגמולי מל"ל. המומחה קבע כי טפולים רפואיים ניתן לקבל באמצעות קופת חולים, ומאחר שמדובר בתאונת עבודה זכאי לקבל החזרים בגין הוצאות מהמלל, ולפיכך יש לפסוק פיצוי גלובלי בסך של 10,000 שח.

      

     עזרת זולת

115. לאורך תקופת אי הכושר המלא לאחר ניתוח ראשון ושני סך הכל 4 חודשים התובע נזקק לעזרה בשל היותו מוגבל בתפקודי יום פשוטים – ר' תצהיר התובע ורעייתו.

      

116. התובע היה עם קביים ונזקק בסיוע בהליכה לשירותים ומקלחת והסעות (ר' סעיף 54 לתצהיר התובע סעיף 5 לתצהיר רעייתו , עדות רעייתו בעמ' 60 שורות 15-27, עמ' 61 שורות 34-37). התובע נזקק לעזרה גם לאחר תקופת אי הכושר המלא עד לניתוח השני. בתקופה זו המומחה קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 30%. לטענת התובע הוא נזקק לעזרה תקופה ממושכת גם לאחר הניתוח שני וכך אף עולה מתצהירה של רעיתו עדותה בדבר הקשים והמגבלות ביום יום (ע' 55 שורות 8-9 וכן תצהירה של רעייתו).

      

117. עוד טען התובע כי יש מקום לפסוק פיצוי משמעותי לעתיד מאחר שהתובע הוכיח שכתוצאה מהתאונה הוא מוגבל במתן עזרה בבית לא יכול לסייע בניהול משק הבית ומטלותיו. כמו כן, לאור המגבלות והנכות המשמעותית יזדקק לסיוע ועזרה גם בעתיד.

      

118. לאחר ששקלתי את אופי הנכות, טענות התובע ביחס לפגיעה, קביעות המומחה בחות הדעת, הנכויות הזמניות ועדויות התובע ורעייתו, יש להעמיד את סכום הפיצוי לעבר ולעתיד בסך של 50,000 ₪ על דרך האומדנה.

      

     ניכויים

      

119. על פי אסמכתא שהובאה על ידי התובע, הוא קיבל תגמולים בסך של 72,194 ש"ח. הנתבעים לא חלקו על סכום זה אך הם טוענים שלאחר שערוך הוא עומד על סך 92,206 ש"ח. התובע לא התנגד ויש לנכות סכום זה מסך התביעה.

      

     סופו של דבר

      

120. סופו של דבר, נזקו של התובע עומד על 676,955 ש"ח לפי הפירוט הבא:

     • הפסדי שכר לעבר - 42,042 ש"ח

     • הפסדי כושר השתכרות לעתיד – 435,251 ש"ח

     • הפסדי פנסיה - 59,662 ש"ח

     • כאב וסבל – 80,000 ש"ח

     • הוצאות רפואיות ונסיעות – 10,000 ש"ח

     • עזרת זולת – 50,000 ש"ח

        

121. מהסכום דלעיל יש לנכות 92,206 ש"ח (מל"ל) וסה"כ סכום הפיצוי הכולל עומד על 584,749 ש"ח.

      

122. בנסיבות, לא מצאתי כי יש לקבוע אשם תורם מצד התובע.

      

123. לסכום זה יש להוסיף בהוצאות המשפט בהן נשא התובע, ושכר טרחת עורכי דין בשיעור כולל של 23%.

      

      

124. התביעה כנגד הנתבעים 1-2 נדחית. בשים לב למשך הזמן בניהול ההליך, המשאבים הכרוכים בניהולו, ותוצאותיו ביחס לנתבעות אלה, התובע יישא בהוצאות הנתבעים 1 ו-2 בסך 35,000 ש"ח.

      

125. כל הסכומים יישאו ריבית שקלית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

      

      

      

     ניתן היום, ט"ו אלול תשפ"ה, 08 ספטמבר 2025, בהעדר הצדדים.