ת"א 52150-09-14

1.שתי בקשות תלויות ועומדות בתיק זה הדורשות הכרעה כעת, והן בקשות מס' 15 ו-16.

כן ביקש ב"כ הנתבע בישיבת יום 26.10.2015, כי אפסוק הוצאות לנתבע בבקשה 10 (בקשה לצו מניעה זמני שהגיש התובע אך חזר בו מהבקשה לאור תגובת הנתבע).

בקשה 15

2.בבקשה 15 המבקש הוא הנתבע והמשיב הוא התובע.

3.בבקשה זו ביקש הנתבע לחייב את התובע להשיב על שאלון ששוגר אליו ולמסור פרטים נוספים לכתב התביעה.

4.בתגובתו ציין התובע כי לא נעתר לנשוא הבקשה כיוון שהנתבע איחר במועדים להגשתן, ואף הפנה לתקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

5.בתשובתו ציין הנתבע כי בכל מקרה תקנה 120 לא חלה על מתן פרטים נוספים.

באשר לתשובות לשאלון, הרי ביהמ"ש בהחלטתו מיום 21.6.15 (בה קבע כי הצדדים ישלימו את ההליכים המקדמיים ביניהם עד למועד קדם המשפט שנקבע ליום 26.10.2015), האריך את המועד להכנת השאלונים ו/או מתן תשובות עליהם.

בכל מקרה נקבע כבר בפסיקה כי לביהמ"ש הסמכות להאריך את המועד לשליחת שאלונים, וידועה גם האימרה כי הפרוצדורה אינה "מיטת סדום".

6.התובע השיב לתגובה זו וציין, כי לא בהכרח יש לפרש את החלטת בית המשפט מיום 21.6.2015 כמאריכה את המועד לשליחת שאלונים ומתן תשובות לפרטים נוספים, ובכל מקרה הנתבע עצמו מערים קשיים בבירור העובדות לאשורן (תוך הפנייה לבקשה 16).