ת"א 52089-12-13 ס' א' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובעת, ילידת 1985, הגישה תביעה זו לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה, לטענתה, בתאונת דרכים מיום 31.8.12, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

בית המשפט מינה שני מומחים מבחינת נזק הגוף שנגרם לתובעת כתוצאה מן התאונה:

• פרופ' תום הלל, מומחה בתחום האורתופדיה, קבע בחות דעתו, כי התובעת נחבלה בראשה, בצוואר ובכתף שמאל. בצילום CT של עמוד שדרה צווארי, אובחן שבר ללא תזוזה בחוליות הצוואריות. התובעת טופלה על ידי קיבוע בצווארון קשיח לחודשיים וכן בטיפולי פיזיותרפיה כחצי שנה לאחר התאונה. בבדיקה התרשם המומחה מהעדר שיתוף פעולה ומכך שהתובעת מקשיחה באופן רצוני את שרירי הצוואר והגפיים, אולם כאשר דעתה מוסחת נצפתה תנועה טובה. בסופו של דבר העריך המומחה את נכותה הצמיתה של התובעת ב- 5% נכות מותאם, על פי פריט 37 (8)(א) לתוספת לתקנות הביטוח לאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956. עוד ציין המומחה נכויות זמניות של אי כושר מלא לתקופה של 3.5 חודשים ו- 30% לשלושה חודשים נוספים.

• ד"ר נועה קרת, מומחית בתחום הפסיכיאטרי, בדקה את התובעת. המומחית מציינת בחוות הדעת, כי בעברה של התובעת, עוד טרם התאונה, מתואר ניסיון התאבדות ואבחון של הפרעת הסתגלות עם סימפטומים דיכאוניים. בעקבות התאונה, פיתחה התובעת גם סימפטומים נפשיים האופייניים לנוירוזה בתר – חבלתית (PTSDׂ), טופלה בתכשירים נוגדי חרדה שבהמשך הוחלפו לתרופה קלה יותר. המומחית מעריכה את נכותה של התובעת, בשיעור של 20% לתקופה של שנה מיום התאונה, ובשיעור של 5% לצמיתות, זאת על פי פריט 34 ב' לתקנות הביטוח לאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956.

לשם מתן הצעת הפשרה, עיין בית המשפט לעומק בכתבי הטענות, בחוות הדעת, בתחשיבי הנזק על נספחיהם, ובחן את כלל טענות הצדדים. במסגרת הצעת הפשרה הביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, את העובדה כי ערב התאונה עבדה התובעת בעבודות מזדמנות בשכר נמוך למדי, כעולה מתקבולי המל"ל בגין תקופת אי הכושר, הרבה מתחת לשכר מינימום. לאחר התאונה, עובדת התובעת במשק בית בשכר מינימום או קרוב אליו. אבדן שכר לעבר חושב לפי שכר כפול מזה שחושב ע"י מל"ל, באי כושר מלא לכמה חודשים וחלקי לכמה חודשים לאחר מכן. עוד הביא בית המשפט בחשבון, בין היתר, כי מדובר בנכות מצטברת בשיעור של 9.5%, שקשה לראות השפעה מידית על כושר השתכרותה של התובעת. הצעת הפשרה חושבה לפי נכות תפקודית של 5% לערך. נוכח גובה הנכות, וע"פ הלכה הפסוקה בעניין, בחישוב אובדן כושר השתכרות לעתיד, מוצע פיצוי גלובאלי, זאת נוכח גובה השכר המוכח טרם התאונה ולאחריה, בעיות נפשיות קודמות, וכל האמור בחוות דעת המומחים. עם זאת הובא בחשבון גילה הצעיר של התובעת, והטיפולים הרבים שעברה הן בתחום האורתופדי והן בתחום הנפשי.

נוכח כל האמור לעיל, מציע בית המשפט לסיים התיק בפשרה כדלקמן:

• בגין אובדן שכר בעבר: 10,000 ₪.

• בגין אובדן שכר לעתיד (כולל הפרשות) סכום גלובאלי: 25,000 ₪.

• בגין הוצאות רפואיות, ניידות ועזרה צד ג' לעבר ולעתיד: 7,000 ₪.